ציפי, שרה – והמציצים


 

הפריצה לדאר האלקטרוני של שרה פיילין מעלה שוב  לשיח הציבורי את סוגיית הגבול בחדירה לפרטיות של אישי ציבור. בארה"ב – וכאן.

יש גבול?

עד לאן ניתן  וצריך  להגיע כדי לספק לציבור תשובה מלאה לשאלות "מי את ציפי לבני" או "מי אתה בנימין (ושרה) נתניהו". השאלות בלב  הקרב הפוליטי המתקרב.

 

לבני ברגע של נצחון דחוק בצילום מדבר יותר מאלף מילים של "פלאש 90". מאחורי מעטה הקרירות של הפולטיקלי קורקט יש רגעי רגש וסערה.

הסוגיה מרתקת אותי כל הדרך מאז השנים הראשונות לעבודתי ב"ידיעות אחרונות". ב-1979 הייתי כתב "בשטחים" אך כבר אז הוטלו עלי משימות סיקור בתחום הפוליטי – שרציתי בו יותר.

אריה צימוקי ז"ל היה כתב מדיני בשלהי הקריירה שלו ומדי פעם נזרק אחד הכתבים הצעירים למעין מבחני כניסה של סיקור פוליטי בשטח. להמתין לפני לשכת ראש הממשלה ליציאת השרים אחרי ישיבות. לסקר ארועים מיוחדים שיש בהם "צבע".

כך למשל, יום הולדת למנחם בגין בבית ראש הממשלה בירושלים. להקת עולי תימן ריקדה לפניו ואני הוכנסתי אחר כבוד פנימה תחת עינו הפקוחה מאד של יחיאל קדישאי כדי לייצר את "האייטם" שנועד  לייצר מסגרת של סיקור חיובי.

שיעור ראשון בשטח:  אישי ציבור מוכנים לפתוח  את ביתם לתקשורת – בתנאי שיוכלו לשלוט באופי הסיקור. למדתי שיש חדירה לפרטיות – ויש החדרה  לפרטיות על פי הזמנת המסוקר. 

וזה דבר עיסקת ההחדרה לפרטיות: התקשורת מקבלת נגישות לביתו- מבצרו של איש הציבור. מצפים ממנה לספק את התמורה בסיקור חיובי.

עם ההבנה באה השאיפה לדעת מה קורה כאשר המסך יורד על ההפקה שבויימה למצלמות.  מה נותר מן החיוך הרחב על פניו של ראש הממשלה. מתי הוא הפך לדיכאון. ואחר כך השאלה מהו גבול המותר בניסיון לדעת מה קורה שם רגע אחרי שהסתיימה הזדמנות הצילום, נגמר ה"פוטו-אופ".

סוגיית החדירה לפרטיות וגבולותיה היתה טעונה יותר כאשר התמקדה ביחסי גברים ונשים בזירה הפוליטית. נושא שמוכר עיתונים ומגביר רייטינג.

שאלות מיומו של כתב פרלמנטרי: האם העובדה שחבר כנסת פלוני הפך את העוזרת הפרלמנטרית שלו לאהובתו (הוא שהיא הפכה אותו לאהובה) היא נושא לדיווח?

 האם הערכתי שככל הנראה הוא השפיע על מינויה לתפקיד בכיר בשירות הציבורי מהווה הצדקה לחשיפה?

אם הוא פנה אלי בבקשה שאף מילה לא תגיע לעיתון – האם להענות לה?

אני זוכר אחת מן השיחות האלה היטב. הנבחר שהפך לשר בכיר, גרר אותי לספריית הכנסת, למקום בו נוכל לדבר בשקט "כחברים". סיפר על חייו. אמר שהוא מאושר באהבתו. שאינו רוצה לראות את הנושא נגרר לרפש. שהיא מוכשרת וראויה בזכות עצמה. שהוא סומך על "הידידות הארוכה בינינו".

לא היתה כזאת – אך לא כתבתי מילה.

 שנה או שנתיים לאחר מכן למדתי כי הנבחר המאושר אכן פעל להקפיץ את אהובתו לתפקיד בכיר באחת מזרועות השירות הציבורי.

מהו המצפן האתי שצריך להנחות עיתונאי– או לעצור אותו לפני שימעל באתיקה העיתונאית או בהעדר יחס הוגן ואנושי למסוקר?

 שהרי, הפלישה לפרטיות הפכה לעיתים לכלי נחוץ ופעמים אף הכרחי– מול חומת הספין של הנבחרים ויועצי התקשורת "האיסטרטגים" שלהם.

מצאתי כי יש טעם ועניין בפריצת חומות פרטיות גם מעבר לצרכי השגת "סיפור מוכר", כלומר אילוצי הגברת התפוצה, "הרייטינג".  

כאשר נבחר ציבור עוטה מסכה – ואתה מסיר אותה ומספק לציבור מידע המטיל אור חדש על כישוריו ויכולתו – עומדת לך מול טענת החדירה לפרטיות הגנת הצורך העיתונאי.

גילית התנגדות עיתונאית מקצועית מתחייבת  במציאות חדשה של ריבוי ערוצי תקשורת וכלי מדיה חדשים שבה נעשה שימוש מרבי ומואץ במכונת ה"ספין הפוליטי". חיפשת ומצאת מידע נוסף מעבר למסכת התדמית שהונפקה לך על ידי מכונת יחסי הציבור של המועמד. פעלת בשם "ההיגיון הפנימי של המקצוע".

הכוונה לצורך עיתונאי שאינו מונע משיקול כלכלי. אינו מונחה מלמעלה. אתגר שהוא בנשמת ובתמצית המקצוע בדסק הפוליטי שלו: לקלף ולהסיר מסכות תדמית מעל נבחרי ציבור ולהציג את מה שמאחוריהן. 

הרצון לדעת, להבין, להפיץ ברבים בדיווח עיתונאי מקצועי.

דוגמא מובהקת מן הימים האחרונים: כתבה נכונה של פרשן פוליטי מיומן- יוסי ורטר, השואל את עצמו ואותנו מי היא ציפי לבני.

 ורטר "מצלם" במילים רגעים קטנים עם מי שתבקש את הזכות לעצב כאן עתיד. ורטר מחפש עבורו ועבורנו מפתחות. למשל: איך היא מנהלת ישיבה. לפעמים היא ב"היי", לפעמים היא ב"דאון". כמו כולנו.

מי הם נבחרי הציבור? מה היא משנתם? מה הקשר בין מה שאמרו-הבטיחו-הצהירו לבין מה שהם עושים בפועל. כיצד הם מתייחסים למזכירתם? לנהג שלהם? האם הם כותבים את נאומיהם בעצמם?

 פרטים קטנים לכאורה, טריוויה, מתגלים לעיתים כמפתח אישיות. כאשר מדובר במי שהוא סמל מדינה, חותך גורלות ומעצב "אופק מדיני חדש" – כל מפתח נחוץ, לעיתים גורלי.

כך, ככל שגוברת מצד אלה הרוצים להיבחר מידת ההתמקצעות ביצירת ושיווק מסכות תדמית על פי רצון בוחריהם – גובר הצורך העיתונאי  להשיג כל שביב ופיסת מידע אחר ממקור עצמאי ובלתי תלוי.

להבנת היכולת העיתונאית להציג אישיות פוליטית מעבר למסכת התדמית שהיא עצמה רוצה לארוז ולשווק לציבור יש חשיבות רבה. זאת כאשר אנו בוחנים את הקריטיות של איכות המנהיגות בחברה דמוקרטית רבת ערוצי תקשורת. 

ככל שהקמפיין הפוליטי בנוסח פריימריס פתוחים החליף את "הועדות המסדרות" בסינון מועמדים להנהגת המדינה גברה גם חשיבות הבנת תפקידה של התקשורת בתהליך הסינון.

השאלה הפכה קריטית עוד יותר לאיכותה של השיטה הדמוקרטית בעידן ריבוי הערוצים וההתמקצעות בעיצוב תדמיות: האם מסוגלת התקשורת ללמוד ולהבין מי שרוצה להנהיג גם ללא חבילת המידע היומית או התלת יומית הארוזה שהיא מקבלת ממנו ומן "הצוות האסטרטגי" האייל-ארדי של יועצי תדמית? האם יש לה זמן, מיומנות מקצועית ומשאבים הנדרשים כדי לבדוק את התוכן לפני פרסומו? 

תקנון האתיקה של העיתונות מורה על הימנעות מחדירה לפרטיות, כולל זאת של פוליטיקאים, אלא אם יש בכך "עניין לציבור" – מונח שסתום גמיש מאד.

 אך גם לאלה השואפים לעלות על בימת השיח הציבורי והם חשופים ממילא לביקורת הציבורית עומדת הזכות לפרטיות על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".

תוחם איפה ברורות בספרות המשפטית בישראל  ההבדל שבין זכות התקשורת והציבור באמצעותה להתבונן מקרוב מאד במעשה השלטוני ומבצעיו – לבין העדרה כאשר מדובר באדם פרטי המעדיף להישאר "אי בודד".

אך עובדת היותו של אדם "דמות ציבורית" שיש בה במעשיה ובתצלומיה "עניין לציבור" עדיין אין בה כדי לסלק לחלוטין את מבחן "התועלת לציבור" המצדיק הרמת מסך על פרטים מוצנעים מחייו או אפילו מעל צילום שלו ושל בני משפחתו או מקורביו  בנסיבות שהוא אינו רוצה להיחשף בהן.

חדירה לדאר האלקטרוני של פיילין היא חציית קו אדום שאין לעבור אותו. לא פחות מכך –  שליפת הפתק של המועמד לנשיאות מטעם הדמוקרטים אובמה – מאבני הכותל המערבי.

גם האצת תהליכי החשיפה של פוליטיקאים את עצמם ושל התקשורת אותם בכלי המדיה החדשים באינטרנט אינה אמורה לעקר ולייתר את כל מבחני דוקטרינת ההגינות העיתונאית.

יש הצדקה לחדירה תקשורתית לפרטיות של אנשי ציבור כדרך של התגוננות עיתונאית מול מכונת ספין ומסכות תדמית משומנת שהם מפעילים. אך גם לחדירה הזאת יש קווי גבול אדומים.

אין לחצות אותם.

0 Responses to “ציפי, שרה – והמציצים”



  1. להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: