מרסני התקשורת בע"מ


גל גואה של חקיקה מגיע מן הכנסת הזאת והוא מכוון כמסר אזהרה לתקשורת. שתרסן את עצמה. שתדייק. שתיזהר בכבודם של אנשים ונשים  מפני שהיא עלולה לחטוף קנסות גבוהים יותר בבתי המשפט בשל הוצאת לשון הרע – על פי אחת מהצעות החוק שבצנרת.

שלושה חברי כנסת באו לאחרונה לישיבת נשיאות מועצת העיתונות בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר – והיה להם מסר אזהרה ברור.

זבולון אורלב (איחוד לאומי-מפד"ל), גלעד ארדן (ליכוד), דוד טל (קדימה)  הציגו בפני חברי המועצה הצעת חוק שמוביל ארדן – וכ-30 חברי כנסת לפחות ממפלגות שונות ויריבות מתאחדים מאחוריה. הם הציעו לא לזלזל באי הנחת שפשתה בכנסת בכל הקשור לדיווחי התקשורת. הם הציעו לראות בהצעת החוק שלהם כתובת על הקיר.

מחוקק ארדן: ירסן את התקשורת אך בינתיים מקיים התייעצויות. צילום באדיבות "פלאש 90"

הצעת החוק מכפילה את הקנס הכספי שיכולים בתי המשפט לפסוק לחובת  עיתונאים מוציאי לשון הרע ללא צורך של הנפגע בהוכחת הנזק שנגרם לו. הצעת החוק מקלה על מי שרואה עצמו עלול להיפגע מפירסום בתקשורת – לנקוט במהלך מקדים של הוצאת צו מניעה שיאסור פירסום.

ארדן מציע לצמצם למעשה את שיקול הדעת של בית המשפט – ולהפוך את הוצאת צו המניעה לכלי מצוי יותר בידיו של המבקש למנוע פירסום.

ישבתי מול שלושת הפוליטיקאים המשופשפים ואמרתי להם כי הצעתם אינה הצעה בעיתה. כי הצעתם מסכנת גם את מה שנותר ממערך התחקירים והחשיפות בתקשורת הישראלית על כל כליה. אני רוצה להבהיר כאן מדוע.

כן, נכון. התקשורת באגפים שונים שלה קולטת לשורותיה טכנאי תקשורת ומזיני תוכן בחצי מחיר שאינם אמונים על אתיקה ואינם אמונים על דיוק. היא פוגעת לעיתים גם באין ראיות מלאות ולעיתים אינה יודעת לתקן את עצמה בהבלטה ראויה כשמתברר על פני הדברים שנפלה שגגה בדיווח.

היא התובעת, השופטת, המוציאה גזרי דין מחסלי מוניטין לפועל.  

ועם זאת. חברי הכנסת הנכבדים שבאו להזהיר דיברו בשם האזרח הקטן והנפגע. טענו שהם לו לפה. אך האמת העיתונאית היא שהאזרח הקטן והנפגע אינו מככב תדיר בעמודים הראשונים של העיתונים. האזרח הקטן שהסתבך אינו "סיפור של עמוד ראשון".

 מי שנחשף יותר ונפגע יותר בתקשורת הם אישי ציבור, כמו שלושת המחוקקים שהציגו את הצעתם.

אך החשיפה היא חלק מן המחיר שמשלם מי שרוצה לעמוד באור זרקורים ובמרכז הבימה. מי שרוצה לחרוץ את גורלנו. להוביל אותנו לשלום או למלחמה.

 רוצה לומר: הצעת החוק שהובאה מגינה קודם כל ותחילה – על הנבחרים. היא הובאה לפני מועצת העיתונות בעת שראש ממשלה מכהן עומד לרדת מן הבימה כמי שנחקר ונחשד במעשי שחיתות.

היא הובאה בעת שאין ספק במסקנה התקשורתית הברורה משלל מצטבר של פרשיות בצמרת: לחשוף אותן לפני שפלוני מגיע לעמדת כח חורצת גורלות. כי אחר כך – עלול להיות מאוחר. 

מדוע מסוכנת הצעה כזאת לתקשורת וליכולתה לחקור?   

חבורת מרסני התקשורת רואה לנגד עיניה  את הכרישים הגדולים. אימפריות החולשות על כלי תקשורת רבים והן עתירות  הון.

אך גם אימפריות כאלה אינן ששות לאבד ממון רב בתביעות לשון הרע. הנטיה לכל אורך תעשיית התקשורת היא העדפת חומר עיתונאי בטוח וקליל על תחקירים המכוונים לקשר בין הון לבין שלטון למשל – מפני שתחקירים כאלה גוררים תביעות. תזכורת מוכיחה: "שיטת השקשוקה" של מיקי רוזנטל ואילן עבודי שמצאה לבסוף את הקהל שלה בסינימטקים.  

אך תקשורת היא גם מוציאים לאור של עיתונים מקומיים ואזוריים בדרג בינוני וקטן. אלה החשופים הרבה יותר ללחצי מפרסמים. אלה שתביעה משפטית יקרה עלולה לחסל אותם.

הצעת החוק של ארדן הובאה בעת שהבחירות המקומיות עומדות בפתח. מה יעשה מוציא לאור מקומי שהכתב שלו הביא תחקיר המטיל חשד באחד מן המועמדים המובילים לראשות העיר? יסכן את עתידו הכלכלי ואת חלקו הצפוי בעוגת הפירסום בעמידה מול תביעת לשון הרע ויזמין יחס נקמני בעתיד מן האיש החזק בעיר?

או שישליך את התחקיר לפח?

כל שלושת חברי הכנסת שהציגו את הצעת החוק מבינים היטב את החשיבות של חשיפת שחיתות לפני שפלוני נבחר לתפקיד ולא אחרי הבחירה. אך הם העדיפו להדגיש דוקא את נזק המוניטין שאינו ניתן לתקון בתרחיש של איש ציבור שרץ לתפקיד – והוכשל בשל תחקיר עיתונאי.

זבולון אורלב הוא בעיני דוגמא מובהקת לפרלמנטר מצטיין וחרוץ היודע לשמש בקרה נשכנית על פעילות הרשות המבצעת. באתר הבית שלו הוא מפרסם מאמרים חוצבי להבות נגד מכת השחיתות. הולך בעקבות פירסומים בתקשורת (נגד יריבים פוליטיים) ותובע שיחקרו עד תום.

ועדיין – החשבון הארוך של חברי הכנסת עם התקשורת שמטילה לאורך השנים צלקות במסכות התדמית שלהם – גובר לעיתים גם על הבנתם את החשיבות של אי הרתעת התקשורת מלבצע תחקירים ואת יכולתה להציג בעוד מועד לפני הבוחר תמונה מלאה של מי שמבקש את אמונם. גם כשהתמונה הזאת אינה מחמיאה. גם כשאינה תוצר של יועצי תדמית.

לשבחו של ארדן יאמר כי הוא עצר בקיץ את תהליך החקיקה כדי לאפשר  שיח ציבורי של ליבון ולימוד לפני שיכניס את הצעת החוק שלו לספר החוקים של מדינת ישראל – ואני מעריך כי הוא יכול לגייס את הרוב הדרוש לכך.

אני מקווה שהצעת החוק בניסוחה היום – לא תגיע לקריאה שניה ושלישית.

 

פורסם לראשונה באתר אגודת העיתונאים בירושלים ובקפה דה-מרקר.

 

2 Responses to “מרסני התקשורת בע"מ”


  1. 1 חיים שיבי 4 באוקטובר 2008 ב- 10:00 am

    תעבור – היא בהחלט מתקרבת להגדרה. אני מעריך כי הנוסח המחמיר ישונה. אחרי הכל – גם המציעים היו רוצים לראות פה ושם תחקיר שחושף משהו – לא עליהם כמובן.

  2. 2 דפנה לוי 4 באוקטובר 2008 ב- 9:57 am

    בעייתית הצעת החוק הזו ולא רק מבחינת העיתוי אלא יותר מבחינת הסירוס של התקשורת. לי זה נשמע כמו המסמר האחרון בארון


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: