דברים שעשתה לנו המלחמה ההיא


·        היא הפכה אותנו לחיים עכשיו. מודעים יותר למוות. לארעיות של הקיום המזרח תיכוני. חלקנו להדוניסטים. מומחים של מיצוי. אחרים לציידי רגעים של משמעות. היא לימדה אותנו את המעבר החד, המהיר, שבין רוגע לסערה- לחידלון. אחדים חזרו הביתה והתגרשו. אחרים חזרו הביתה ונישאו למי שידעה לנחם אותם. אף אחד לא חזר כמו שיצא.

·        היא הכשירה אותנו  לשחוט פרות קדושות מכל סוג צורה ומין. לחשוד לעולם כי הכותרת בעיתון אינה אומרת את המציאות כמות שהיא. לקרוא בין השורות. לפתח חשד בריא מול כל נאום פוליטי. כל יהיה בסדר. כל סמוך. כל נשבור להם ת'עצמות. היא גמרה לנו את החשק לכריזמה לטובת החיפוש אחר אמינות. חלק מאיתנו יצאו לשם ימניים וחזרו עם השמאל. אחרים יצאו שמאלניים וחזרו עם הימין.

·        היא לימדה אותנו שלעיתים העין מצלמת והאוזן שומעת דברים שלא ימחקו לעולם. לאו דוקא אמירות היסטוריות ואף פעם לא פיסקה מן המצע של מפלגה כזאת או אחרת. אחד שעומד מולי במסדרונות הפקולטה לפני הבחינה בדיני חוזים. אומר לי שאם אנחנו עוברים נלך לאכול סיני ב"מנדרין". על חשבונו. עברנו את הבחינה. המלחמה פרצה. הוא לא חזר. 35 שנים חלפו אך בכל פעם שאני עובר מול המקום בו שכנה המסעדה הזאת – אני רואה את הרגע. או הסמג"ד שקפץ בלילה מן האוהל ליד הטנקים שנותרו אחרי ה-8 לאוקטובר מפני שהרדיו המיטלטל שלו קלט פתאום מאי שם    את הצלילים של המודי בלוז והוא היה חייב, ממש חייב,  להעיר את כולנו. להגיד לנו להקשיב עכשיו. "לילות של משי לבן" בבקר של יום אדום נותרו בי לעולם – כרוכים בכל מה שאבד שם.

·        היא הביאה לנו את היכולת להעריך  את הדברים הפשוטים והיפים שלא נמצאו בכל החול הארור של סיני. להגן עליהם. גינה ירוקה. מקום ליד שפת הים. שקיעה. הגשת ארוחת בקר למיטה שיש בה אשה אוהבת. צחוק של ילד. עבודה שעשית ולא כדי לדפוק שעון אלא מפני שהיא הדרך הנכונה והיחידה שלך לבטא את עצמך.

·        היא יצרה לשארית חיינו איזון אחר ביחסים שלנו עם המקום הדחוס בו אנו חיים. עדיין אהוב  – אך בלתי נסבל אם אינך יכול ללכת לפעמים לארצות אחרות, לשאוף שפה ותרבות שאין בה כל כך הרבה שכול.

     כדי לשוב ולחזור הביתה.

 

 

9 Responses to “דברים שעשתה לנו המלחמה ההיא”


  1. 1 חיים שיבי 6 באוקטובר 2008 ב- 2:03 pm

    איתך- "אני".

  2. 2 אני 6 באוקטובר 2008 ב- 1:17 pm

    כל כך הרבה
    כל כך נכון וכל כך מרגש
    מפה
    שלנו
    זר לא יבין זאת
    טראגי לחשוב שכל זה נכון לגבי לא מ-73
    אלא מ-82
    נשאלתי לא מזמן מה השכול עשה לי
    ענית פה בשבילי
    אני מדפיסה ושומרת
    תודה רבה

  3. 3 חיים שיבי 6 באוקטובר 2008 ב- 8:57 am

    דומים בנפשם של "בוגרי" כל המלחמות. ומי שהיה – מבין. יש שוני לעיתים משמעותי מאד ומשפיע מאד – בשלב השיבה הביתה. כמה מחברי בשנות לימודי בארה"ב חזרו מויטנאם. על הצלקת של שירות במלחמה שלא ידעו את הצידוק לה נוספה קבלת פנים קשה. יש שיבה לאופוריה של נצחון מהיר. יש שיבה לעורף מוכה הלם

  4. 4 אהרון חבר 6 באוקטובר 2008 ב- 3:31 am

    אשרך חיים שעד המלחמה ההיא לא ידעת ולא חווית את כל מה שעשתה לך המלחמה של יום כיפור. אם לא ידעת ולא חווית הרי זה בעיקר בזכות כל אלה שהמלחמות הקודמות עשו להם את אותם הדברים. הם בחייהם ובמותם נתנו לך את האפשרות לחיות עד המלחמה בלי לחוות אותה.מאחל לך חיים נורמלים גם עם זכרון המלחמה ההיא.

  5. 5 POP 5 באוקטובר 2008 ב- 8:15 pm

    מה שכתבת נכון לכל מלחמה שעברה במדינה הזאת
    לא דווקא ליום כיפור.

  6. 6 חיים שיבי 5 באוקטובר 2008 ב- 5:58 pm

    שרון. שלא תדע כאלה.

  7. 7 שרון רז 5 באוקטובר 2008 ב- 3:01 pm

    כתבת יפה, עצוב מאוד, אמיתי, המלחמה ההיא עשתה שמות, ואני הייתי רק ילד קטן, אבל לוקח זמן להבין, חשוב, תודה

  8. 8 חיים שיבי 5 באוקטובר 2008 ב- 2:23 pm

    על תגובתך הרגישה. בדיוק מה שרציתי לבטא.

  9. 9 אסתי 5 באוקטובר 2008 ב- 1:58 pm

    להבין ש"טוב למות בעד ארצנו" זה לא סתם משפט מלא הוד מהטקסים של יום הזכרון. שזה פתאום יכול לקרות גם לחברים שלנו. וזה בהחלט לא טוב.

    להבין שהמנהיגים שלנו הם לא כל יכולים והם לא תמיד דוברי אמת ושבעיקר אי אפשר לסמוך עליהם.

    להבין שחייל מת גם אם הוא חבר שלנו הוא תמיד מת. וגם שאמנם בשבילנו גיל 18 זה נורא מבוגר וחשוב ורחוק, אבל מהמקום שאנחנו נמצאים היום זה אפילו לא עולל. וזה תמיד ישאר 18. לפעמים 19 או 20.

    לגלות שכל היופי והתום והחממה של הילדות לא יחזרו יותר אחרי יום הכיפור ההוא. לגלות שגם אנחנו, הילדים של אז נשאר לנצח שונים.

    וטראח… שוב הגיעו הימים הנוראים שכל מי שחי בהם אז, לא יכול שלא להרגיש את הרעד והכאב שחוזרים בכל שנה בסתיו גיורא ודרור ורוני וכולם

    תודה שהוצאת אותי לרגע מהבועה כדי לראות שהשישה באוקטובר הוא כבר ממש מחר.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: