כל המדינה על השפיץ של גלזר


"כל המדינה על השפיץ של גולדפרב" אמר לי פעם רפול המנוח כאשר התברר שקולו של אלכס גולדפרב בסיוע  תואר ומכונית מנהלים מדגם "מיצובישי" – רכב השרד של סגני שרים דאז – הביא לאישור הסכם אוסלו ב' בכנסת (אוקטובר 95).

 גולדפרב היה אז בתהליך פרישה – הקמה- פרישה נמשך. פרש מ"צומת". עבר ל"יעוד". משם עבר ל"עתיד". כשגם העתיד הפוליטי נגמר לו – גולדפרב הועזב מן הכנסת והלך הביתה. 

נזכרתי באמירה של רפול כאשר שמעתי תוך כדי נסיעה במונית את ירון דקל מייסר את סיעת הגימלאים על כל פיצוליה בתכניתו "הכל דיבורים" ברשת ב'.

דקל עשה זאת בגיל ובכשרון, "ירד" בהתלהבות על "גיל" ופורשיה כולל "צדק לזקן" ולזקנה גם כן.

הוא אינו היחיד. הפארסה הגימלאית בפוליטיקה מזמינה טיפול עיתונאי נושך. התקשורת שואלת עתה האם גורל הממשלה תלוי בקולו של אחד, אלחנן גלזר, שמתלבט לאן ואל מי יחבור והוא מסרב לחזור "הביתה" לסיעת האם.

הצילום באדיבות צוות פלאש 90

קול מחוזר ומבוקש גלזר: גם אחרי מבחני הוגנות בדיווח- יש כאלה שמזמינים טיפול עיתונאי חובט

גלזר מעריך בצדק כי בשוק של קונים בין "קדימה" לבין "הליכוד" – הקול שלו שווה יותר.

גלזר איננו גולדפרב. אך הוא מעורר את יצרי הציד של עיתונאים ואלה צדים בלהקות ומדביקים תוויות בלהקות. אני יודע כי הייתי בחגיגה הזאת – מודע לה, מנסה לבדוק את עצמי לא אחת במצבים של הדבקת תוויות קבוצתית.

 בעת הסיקור של מיכאל גורלובסקי, יחיאל חזן, ענבל גבריאלי, רוחמה אברהם או גילה גמליאל בכנסת ה-16. ביקשתי לוודא תוך כדי כתיבה מדווחת או פרשנית שאינני נופל למלכודת של הדבקת תוויות גם כשהאישים המסוקרים מזמינים זאת. גם כשקל  ומפתה להלום בהם. גם כשהם לא יודעים להלום בחזרה.

חלקם  נהפכו או שהפכו את עצמם מרצונם ליעדי תקשורת קבועים, שהזמינו לפעמים ביוזמתם שלהם, בליצנות טבעית "טיפול בלי כפפות". נסים זאב מש"ס או יגאל יאסינוב מ"שינוי" שאיננה עוד למשל.

לעיתים נדמה היה שהם מוכנים לכל תעלול ובלבד שישברו את תקרת הזכוכית והנייר ויגיעו לחשיפה המיוחלת. ה"אבא" של כל התעלולנים שהגזימו היה כמובן חבר הכנסת ה-13 יוסף בא-גד. מי שהגיח אל הזירה הפוליטית כשותפו של רחבעם זאבי ז"ל עד שגם זאבי נואש מן הזיווג המוזר הזה, החבילה הפוליטית פורקה – ובא-גד נותר בודד לנפשו וחפשי לתעלוליו.

בא-גד עשה את הצגות המחאה שלו בהומור שלעיתים הצליח ולעיתים לא הצליח להעלות חיוך על פני המסקרים.

אף אחד לא צחק בכנסת ה-11 מתעלולי הפירסום העצמי של רב אחר – מאיר כהנא. הוא היה היחיד בכנסת לדורותיה שדחף את תא הכתבים עד להטלת חרם סיקור.

כהנא הפך מוקצה. ככל שניסה להפעיל בכנסת את שיטות השטח הבדוקות שלו להשגת כותרת – כך נקעה נפשם של המסקרים  ממנו ומכל מה שהוא מייצג.  

בסיקור מקרוב בשטח של מאיר כהנא הרגיש הכתב המסקר כי הוא הופך את עצמו מרצון לשותף במיצג מחאה שעלול להסתיים בכל רגע ברע. אולי גם בשפיכות דמים. נטלתי חלק באחד מן המיצגים האלה לפני שכהנא נכנס לכנסת (1984) והפך חבר מן המניין בועדת העליה והקליטה.

נפגשתי עם כהנא בדירה ברחוב אוסישקין בירושלים. נאמר לי כי אני העיתונאי היחיד שמזומן למפגש וכי לאחריו אני "יוצא עם הרב לפעולה בשטח".

השיחה הקצרה נועדה להזכיר לי כי הרב יודע היטב את "עברי המפוקפק" ככתב בטאון השמאל "על המשמר" ואף על פי כן מחול אני על תנאי ועמדה לי זכות עבודתי המקצועית ב"ידיעות אחרונות" ונבחרתי לצאת למסע של הרב ונאמניו לעירית שכם.

המטרה: "להגיד לראש העיר בסאם שקעא בפניו שהוא טרוריסט ויומו קרוב". שקעא היה קטוע רגליים לאחר שנפצע קשה בפיגוע של המחתרת היהודית ביוני 1980.

 המטרה בנוסח מדויק יותר היתה לעשות כותרת באמצעות "פעולת שטח". אני – בתוך מכונית הרב ונאמניו – והצלם שדלק בעקבותינו- שימשנו כלי בדפוס פעולת פרובוקציה שיכלה להסתיים כאמור בשפיכות דמים.

לאורך השנים חזר והופעל דפוס זה על ידי כהנא ואחר כך נאמניו – יציאה מתוקשרת אל לב שטח אוכלוסיה ערבית מחוץ או בתוך גבולות הקו הירוק. אני בחרתי שלא להיות עוד לעולם שותף בארוע מעין זה גם במחיר של אמירת "לא" לעורך.

 היבול שהביאה ההפקה המשותפת של מרכזי המפלגות והבוחרים לכנסת ה-16 היה שונה מאד: חברי כנסת חדשים לא מן הסוג האלים אלא מן הסוג התמוה. על פני הדברים התגבשה במהירות הערכה עיתונאית קבוצתית כי מדובר בטעויות ליהוק קשות. ניסיתי לא להיתפש להערכות מוקדמות, להציב מבחנים עצמיים להוגנות בדיווח.  

אז מה אם מיכאל גורלובסקי נראה כמו שומר סף במועדון לילה תל אביבי? אז מה אם הוא לא עלה לדוכן פעמים רבות מדי ולא סיפק נאום אחד סדור לרפואה? יתכן שהאיש סגור, לא רוצה פירסום, מסתיר כישורים שלא הבחנתי בהם. באתי מספר פעמים ללשכתו לשיחות רקע.

הוא היה אחד מאלה שסבר כי התקשורת עושה לו עוול נמשך. אחרי כל השיחות האלה והסיגריות שאני "שנוררתי" ממנו – נותרה המסקנה הראשונית כשהיתה: מיכאל גורלובסקי היה מתאים לייצג ציבור בפרלמנט בו עיקר העבודה היא דיבורים – כמו שאני מתאים ליחידת מטפסי הרים.

לא כבדות הלשון שלו היתה הבעיה המרכזית.

"אני נותן לך סיפורים בלעדיים, חיים, ואתה לא מחזיר לי טובה תחת טובה והופך אותי לליצן", היתה קובלנה קבועה של גורלובסקי.

לא הרבה נותר מתדמיתו לאחר "ליל ההצבעות הכפולות" בכנסת ה-16 שבמהלכו הודה גורלובסקי בדמעות כי ביצע הצבעה כפולה.

ידיעה שלי מיוני   2005 על "גזר דינו" של גורלובסקי בועדת האתיקה של הכנסת מעידה כי הטיעון "הפכתי קרבן תקשורת" היה קו הגנה מרכזי שלו – באין טיעונים משמעותיים  רבים אחרים.  איתנו או בלעדינו – גורלובסקי הפך סמל לשפל חסר התקדים אליו הגיעה הכנסת ה-16:

"ועדת האתיקה של הכנסת דנה אתמול את ח"כ מיכאל גורלובסקי (ליכוד) להרחקה של ארבעה וחצי חודשים מחוץ לעבודה הפרלמנטרית במליאה ובועדות. 

עם זאת, זכות ההצבעה לא תישלל ממנו. 

גורלובסקי יורחק מיוני ליוני עד אוקטובר מועד תחילת כנס החורף. 

בועדה בראשות אריה אלדד (איחוד לאומי) חברים מתן וילנאי (עבודה), נסים דהן (ש"ס)  ומשה כחלון (ליכוד).

הועדה לא הטילה על גורלובסקי את העונש המירבי של חצי שנה "בחוץ" תוך התחשבות בעובדה כי הודה בעבירה וחסך בושות נוספות לכנסת. 

"רצינו לשמור את העונש המירבי לבא אחריו שיתפש" אמר אחד מחברי הועדה. לא כולם הסכימו להקל. אך גם אלה שחלקו ותבעו עונש חמור יותר _ חצי שנה _ העדיפו להתפשר כדי להגיע לסיכום פה אחד.

בין הטענות שהעלה גורלובסקי לפני הועדה כשביקש להתחשב בו:

"שילמתי מחיר כבד מאד על מה שקרה גם ברצח האופי שעשתה לי התקשורת. האשמות על מרמה וזיוף פגעו בי מאד. אין לי שום בעיה עם החקירות גם לא מול היועץ המשפטי כי אני בא עם הצדק שלי. עם האמת שלי. לא זייפתי ולא רימיתי. עשיתי משהו לא בסדר בתום לב".

טענה נוספת:

"אחרי עשר שעות של הצבעות מטורפות בלי לאכול ובלי לשתות. הייתי במצב של מצוקה, של עייפות, של בילבול ושל ביזיון מסוים על עצם ההצבעה. ההצבעה במקום ארדן באה ברגע של חולשה".

הועדה קבעה כי גורלובסקי "פגע בכבוד הכנסת וכבוד חבריה ונהג בדרך שאינה הולמת את מעמדו ואת חובותיו כחבר כנסת" אך התחשבה בכך שהוא "הודה זמן קצר לאחר ביצוע המעשה והסיר בכך חשד מיתר חברי הכנסת לגבי ההצבעה נשוא הקובלנות".

נכון, בלחץ המערכות ועל פי בקשת הקהל נדרשנו כולנו בתא הכתבים בכנסת אל המגוחך, הנלעג ולעיתים השולי בתיאטרון האבסורד הפרלמנטרי.

ומאידך – מה יכול לעשות גם החפץ בסיקור רציני של הכרוניקה הפרלמנטרית למראה חבר כנסת  הגורר פרקליט מעולה כמו יעקב וינרוט כדי שיחלץ אותו מן הסבך בהליך מעין שיפוטי, ניסיון להגן על חסינותו בועדת הכנסת. נמצאה אז לוינרוט אמירה שנכנסה להיסטוריה: באותו לילה מבזה של הצבעות כפולות  לקה גורלובסקי, לא עלינו, ב"קמט תודעתי".

הוא לא היחיד.

הקמט עושה קאם-באק.

4 Responses to “כל המדינה על השפיץ של גלזר”


  1. 1 דוד 20 באוקטובר 2008 ב- 8:03 pm

    עליו לא סיפרת.
    נראה לי שהליצן הטיפש הזה ראוי לפוסט שלם לעצמו.

  2. 2 יוסי 20 באוקטובר 2008 ב- 5:35 pm

    בעניין ההצבעות הכפולות, יש לי תחושה שהיה מדובר בשגרה פחות או יותר מקובלת בכנסת.
    בכל אופן, אני מתקשה לצקצק בשפתיי נוכח מה שארע.
    אם אני זוכר, גם היתה שם אפלייה לרעה של גורלובסקי וחזן לעומת השר פורז וחבר הכנסת אדרי, שנחלצו מהפרשה – תהרוג אותי אם אני יודע למה ואיך.
    בכלל, צריך לשאול ביושר מה גורלובסקי או חזן הרוויחו מהעניין, ולגזור את הסנקציה – אם בכלל – גם על פי האספקט הזה.
    נוסף לכך, אם אני לא טועה ישנם פרלמנטים (איטליה?), שהדבר מקובל ומוכר ואינו מהווה אפילו עבירה אתית.
    לסיכום, כל מה שהוא מעבר לנזיפה במקרה הזה – מצטייר בעיניי כרדיפה.

  3. 3 חיים שיבי 20 באוקטובר 2008 ב- 4:13 pm

    פעולה והזמנה לצוות סיקור להתלוות אליה וקבלת ההזמנה היא שיגרה עיתונאית. גם במקרים בהם אין בפעולה על פניה משום עבירה על החוק והיא פרובוקציה בלבד – למשל – הזמנה של "פעילים חברתיים" לזריקת לחם במזנון הכנסת עם צעקות בנוסח "אתם יודעים כמה זה עולה עכשיו" – נדרש שיקול דעת. לא הייתי אז חבר במועצת העיתונות ואני היום חבר נשיאות מועצת העיתונות אך התשובה שלי הובאה בגוף הכתבה והיא על דעתי בלבד ולא על דעת ממסד כלשהו- אני סירבתי מאז אותה נסיעה לשכם להצטרף לסוג כזה של "מחאה" ולו גם בתפקיד המסקר על מנת שלא להיות שותף למיזם ברור של עשיית כותרת בסיטואציה שעלולה להיגרר לאקט אלים.

  4. 4 דוד שליט 20 באוקטובר 2008 ב- 3:58 pm

    אגב, מה קיבל ח"כ ארדן על ההצבעה בשמו? כשהיינו ילדים, ואפשרנו לחבר להעתיק מאתנו במבחן, חטפנו גם אנחנו.
    בעניין כהנא: אני לא משפטן, אבל להצטרף אליו בסיטואציה כזאת זה לקחת חלק בפרובוקציה, וגם להביאה לעיתון. מעניין מה דעת מועצת העיתונות, אז והיום, אם יש לה בכלל דיעה, בעניינים שכאלה?
    מעניין אם הפגישה הופיעה בסדר היום של בסאם שקעא, או שכהנא פרץ ללשכתו (מלווה בחיילי צה"ל?), ופרק את אשר על לבו היהודי?


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: