שונאים, סיפור אהבה


כן, אני יודע שניר ברקת הוא לא ברק אובמה.

כ-ו-ל-ו איש עסקים והיי-טק ירושלמי שרוצה בעקביות להיות ראש עיר. מוכן להקדיש זמן ומשאבים ולהתמיד. אבל כמו שכתבתי כאן לאחרונה זה מה שיש. ואני אבחר בו.

קוראי "הארץ" הנאמנים ישימו את ליבם לעובדה שאני אפעל כאן בניגוד לעצתו המלומדת של האזרח התל-אביבי יוסי שריד שיעץ לאחרונה לבחור בדן בירון לראשות העיר.

עם כל ההערכה לדן ולאקורדיון שלו וגם לכובע שמעטר את ראשו לאחרונה – אני מתעקש על ברקת דוקא.

התל-אביבים אוהבים לנוד לירושלמים  על צרותיהם וקנאיהם והעיר שהולכת והופכת ענייה יותר וחפורה יותר. עיר  שאין לה ים ועכשיו אין לה גם רחוב ראשי. אך רגע לפני שאפשר לנוע לניהול מעידן אחר באמצעות ריכוז כח  – מגיעות עצות מן הסוג הדן בירוני.

אני מצהיר (ומסתכן בכך בספיגת תוויות כפי שנראה בהמשך) כי ידוע לי שהאיש ברקת  חושב בימין –מרכז. זאת כמובן הסיבה לפסילתו על ידי רבים וטובים בסלון- שמאל שנהו תחילה אחרי אריה דרעי עד אשר שלטון החוק הותירו מחוץ למשחק.

 הסיכוי היחיד לקיומה ופריחתה של תרבות  חילונית בעיר הוא באי פיצול קולות של תושביה החילוניים ובריכוז הכח גם במועצת העיר. אך הסלון-שמאל הירושלמי יפצל את הקולות במחנה החילוני בירושלים.

שנאת הימין גוברת על עיקום האף נוכח המועמד החרדי.

וזה דבר הפסילה שאינה מצליחה להתמקד בעיקר ועיקרה הנפקת תעודות גלאט-כושר-פוליטקלי-קורקט שאינן שונות בעיקרן מאלה של הבד"צ: אם הוא לא משלנו – הוא לא שווה. אם הוא חושב אחרת – הוא לא ראוי. אם הוא לא במחנה – אפשר לבטל אותו במשפט אחד. אפשר להלביש עליו תיק של קיצוני. יותר חמור: הוא לא נאור.

אם הוא לא מן השמאל "העקבי" (מה קרה ל"מחנה השלום"?) אפשר לכתוב (כמו חיים ברעם בעמוד הראשון של "העיר" הירושלמי היום(  את המשפט הבא: "אסור בשום אופן לנשים וגברים נאורים, לאו דוקא אלה הנמנים עם השמאל העקבי, להצביע בעד ניר ברקת הלאומן הקיצוני".

אם הפארסה הזאת של חרם דרבנו ברעם אינה מספיקה ראו את המשפט הבא: "אני בכלל לא משוכנע שיש לברקת יכולת אינטלקטואלית והבנה פוליטית כדי לעשות הבחנות דקות בין לאומנות בנוסח המרכז לבין לאומנות קיצונית…הוא יריב פוליטי מר של כל הציבור הנאור בעירנו".

אמור מעתה: לא נאור – גם לא אינטלקטואל.

ברקת חשוד בכך שיבנה שכונה נוספת מעבר לקו הירוק. האיזון העדין מאד בין ערבים לבין יהודים בירושלים לא יקום או יפול אך ורק על בנייה נוספת, יהודית או ערבית.  

עולות וצריכות להיות נידונות שאלות של הקף השקעת משאבים במזרח העיר. של תיקון הזנחה. של צמיחה או אי צמיחה של מנהיגות פלשתינאית שואפת דו קיום גם בדור הצעיר לעומת קצב החדירה של חמאס. עידוד מקומות תעסוקה. יצירת מיזמים משותפים במסחר. חינוך לדו-קיום.

חשוב לא פחות: הפנמה וקבלה לא מתנכלת של  חיים צמודים ומשותפים מאד בעיר מעורבת כולל הגירה ערבית גוברת לתוך השכונות היהודיות החדשות בצפון העיר. 

הפתיח לטורו האישי של ברעם מתפרסם היום בעמוד הראשון של המקומון. חוקי הפייר-פליי בסמיכות כזאת לבחירות המקומיות מחייבים לטעמי שני טורים, זה כנגד זה, שאחד מהם מעז לחשוב אחרת.

אך הרשימה משתלבת בהחלט בקו הכללי של הכותבים במערכת "הארץ" בנושא מחיקת ברקת. מבנבנישתי ועד שריד.

אני מקווה כי הירושלמים יצפצפו על התוויות: ניר ברקת – ואפילו איננו חבר כנסת או שר לשעבר "שהוצב מטעם המפלגות הגדולות" – הוא מועמד מרכז סביר בהחלט לניהול יעיל של עיר שתשלומי הארנונה של תושביה אינם מצליחים לספק תמורה. עיר הנמצאת בתחתית הדרוג של "דה-מרקר" במה שיש לה להציע לתושבים.

לא מועמד סוחף – אך על פניו – סביר.

מול ברקת עומד מאיר פרוש הטוען כי זקנו אינו סיבה שלא לבחור בו. זה הספין הארוך ביותר שמישהו (בסיוע משרד  יועצי תקשורת ותדמית)  עשה אי פעם על רעיון הזקן.

זקנו של פרוש איננו הסיבה שלא לבחור בו. בדיוק כמו שזקנו של פפה אללו מועמד מרצ איננו סיבה שכן לבחור בו.

אין עילה לפסילה גם בשיח האידיש המוקלט של פרוש עם חסידי בלז לפיו בקרוב לא ישאר ראש עיר חילוייני בשום מקום בארץ אלא בכפר נידח.

עבורי – פרוש הוא מועמד רציני וראוי בהחלט אך איננו המועמד הנכון לעיר מפני שאינני רוצה אותה יותר מחצי-חרדית – כפי שהיא היום.

מועמד רציני – עם קמפיין שניסה להציג אותו כדרדס-סבא חביב. קמפיין שהלך והתגחך כשהתמקד בצבעי כחול עם הנקודה האריאל שרונית האדומה בכרזות שנמתחו על קירות העיר – ועם מוטיב האהבה.

 ירושלים, מבטיחות הכרזות "תאהב" את פרוש. "מניסיון".

לאלה שלא יתאהבו סתם כך הובטח בין היתר דיור זול לזוגות צעירים. הרשו לי לחשוד (והלוואי ואתבדה) כי מדובר בכרזת עבודה בעיניים ללא משגיח צמוד.  "מניסיון".  

ברקת הוא הברירה הירושלמית האחרונה לפני התחרדות נוספת של הבירה- ואני רוצה לראותו על כס ראש העיר.

6 Responses to “שונאים, סיפור אהבה”


  1. 1 חיים ברעם 14 בנובמבר 2008 ב- 4:31 pm

    התגובה של חיים שיבי היא בהחלט מעניינת ולגיטימית.
    אני לא מבין על מה התמיהה הגדולה: שיבי שייך למרכז להאומני, אני איש שמאל ומכאן נובעים חילוקי הדעות. אז מה בכך?

  2. 2 רבקה 10 בנובמבר 2008 ב- 7:33 pm

    האבסורד הוא שכל החסרונות שהשמאל מונה בברקת מתקיימים בפורוש- אבל פתאום כדאי יותר להתקרב לחרדים-שהיו והינם סקטורליאליים בצורה קיצונית.כל מה שפורוש מבטיח, הוא עשוי לקיים -חלקית לפחות. אבל למי יבנו עוד כתות לימוד? ולמי יבנו עוד דירות? מישהו חושב שהוא ידאג לחינוך הלא חרדי? שלא לדבר על החילוני?

  3. 3 נועה 7 בנובמבר 2008 ב- 6:38 pm

    לפחות למען ההגינות, איריס, תני קישור של מה שאת מתארת. הנה הוא:
    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=5970
    יש שם איריס אחת שלא מתייחסת לבעית חניה אחת אפילו, ועוד "אחת משם" שכן מתייחסת .
    את כל התיאוריה שלך, והוא עוד טרח לענות לך בלי שבכלל הזדהית, את בונה על הטוקבק הזה?
    הוא דווקא עונה לך בסדר גמור.
    הרעיון שלך כאילו כל אחד יודע על הקנסות שקיבלת או לא ושיש להם משמעות כשאת מספרת עליהם בפוסט לא קשור בעילום שם, הוא די מוזר. שלא לומר תמוה.

  4. 4 איריס 7 בנובמבר 2008 ב- 3:17 pm

    מודה ועוזב.
    מצער לראות מחנה שהיה לפחות מכובד, אף פעם לא מוביל כמובן וזה בסדר, במצב כפי שהוא היום.
    הבריתות של השמאל העקבי הן אהבה התלויה בדבר. החיבה לחרדים נבעה מתקוות שוא שהם יהיו איזה ראש חץ בביקורת על הציונות והלאומנות. אלא שהם בעניין שלהם, ועושים את הפשרות שרלוונטיות לחיים שלהם. בשביל החרדים עדיף לשמור על פרופיל צייתני בתחום ההתנחלויות וכולי (כלומר שביתת נשק עם ההגמוניה הצבאית) תמורת הלייפסטייל שלהם, כמו המשך הפטור לחרדים משירות. הם לא יילחמו נגד צה"ל בעזרת ציציות וספרי תורה. וגם חיים ברעם לא מוכן לוותר על הפריבילגיות והנכסים שלו (חירות, קניין, וכולי) למען הרעיונות שהוא מטיף. בקיצור זו הבעיה הרגילה של "שים את הדולר שלך היכן שהפה נמצא", מה שלא היה אף פעם חזק בשמאל העקבי, והראיה מקרה הפנתרים החדשים והאצבע המשולשת שהם קיבלו.
    גם הערבים הבינו כבר את הבוגדנות של השמאל העקבי, כפי שכתב עומר ברגותי לאחרונה, ולמרבה הניסיון האישי גם כמה מהחסידים השוטים בישראל הבינו שמשם לא יבוא כלום חוץ מאשר עוגמת נפש.
    לא מדובר לדעתי בבעיה של הדוקטרינה אלא טיב האנשים, האינטגריטי שלהם, והפער העצום בין המלל הנשגב ובין המעשים כאשר צריך אותם. בסופו של דבר זה מה שקובע את התוצאות בשטח

  5. 5 חיים שיבי 7 בנובמבר 2008 ב- 2:18 pm

    התאורים שלך את השמאל המה-זה-עקבי טובים משלי. אולי מפני שאף פעם לא הייתי שם…חיוכים

  6. 6 איריס 7 בנובמבר 2008 ב- 2:11 pm

    לא מקנאה במי שצריך להשתתף בבחירות בירושלים. למזלי אני מצביעה בתל אביב, ויש למי.

    השמאל העקבי בסגנון חיים ברעם פשוט יצא מאורביט לעבר החלל החיצון, אני יכולה להבין, לנוכח המציאות, אבל זה לא הצעה פוליטית אלא התחפרות.

    השמאל העקבי ירה לעצמו ברגל, וזה אחד מתחביביו הידועים, ועכשיו אחרי האכזבה מכך שהערבים לא מוכנים להלחם עבור השמאל הישראלי באה האכזבה מהחרדים, מה לעשות גם הם לא מוכנים להשכב על הגדר . כמה מצער.

    בשנה שעברה נקלעתי למצב קפקאי עם עירית ירושלים, בעקבות עיקול על חניה לכאורה משנת 1998. כלומר, יום בהיר אחד התנפלה עירית ירושלים על כל חשבונותי ונכסי, ובלא התרעה לקחה הרבה כסף, לכאורה עבור עבירה מלפני עשר ושתים עשרה שנים.
    דא עקא, כמו שאומרים בגילדה, לא רק שלא היו עבירות חניה, אלא שהיתה שם שורה של מחדלים נפשעים נוספים(כולל זיוף מסמכים) המעלים חשד שמחלקת החניה נפלה בידי הפשע המאורגן, כמו בתל אביב.

    לשכתו של ניר ברקת סייעה לי בכמה דרכים. ראשית, קישרה אותי עם העיתון המקומי שפירסם את המקרה שלי בהרחבה ותוך ביקורת על העיריה. שנית, בפניה מלומדת ליוסי חביליו שאכן פעל להחזרת שני שלישים מן "החוב" אם כי לא את כולו, וזה מוכיח שאין לו הרבה שליטה על המתרחש.

    לעומת זה, תגובתו של חיים ברעם היתה שאני קטנונית וזה לא עניין ציבורי, ומה לו ולבעיות חניה מסוג זה, קטן עליו. שנית, ש"משהו חשוד" בי, (לא במחלקת החניה). ומייד עבר לסקר בהתלהבות את מערכת הבחירות בלונדון, וגם שם, מה לעשות נחל אכזבה מה"ציבור הנאור" שלא נשמע לעצותיו.

    מן הדוגמא שלי, אני יכולה להבין שהשמאל העקבי החליט לפרוש מכדור הארץ, ולכן ההצבעה בפתק לבן לא מפתיעה בכלל. אך מי שלפני כן הציע להימנע בבחירות זכה למטח יריקות משמאל העקבי בתור "אדם לא פוליטי". סיק טרנזיט. ונקווה לימים טובים יותר.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: