על גזרני התדמיות (או: ביבי- דבר עם יואל)


עם השנים אני מפתח אלרגיה גוברת לממליכי מלכים ומכתירי מלכות. גם לזיג-זאג השבועי שלהם באשר למי כן, מי לא- ומי למה לא. גם לעיצוב וגזירת תדמיות בהקשת מקלדת ומבלי לעסוק בזוטות של ניתוח עומק או נימוק.

אני אלרגי גם כשהם יודעים לכתוב היטב וגם כשהתוויות שהם מדביקים הן בצבע לבן– כמו יואל מרקוס ב"הארץ", מן המוכשרים בחבורת גוזרי  התדמיות.

"בחליפותיה הלבנות ששיקפו את הלובן של אופיה", התפייט לאחרונה על ציפי לבני. היא הלבנה. נתניהו האביר השחור. השבוע מהפך: הוא הפך אפור,  מרקוס נותן לו סיכוי אם ידע להשיב נכונה.  

שלהי נובמבר: "עם אופי שהיושר שולט בו, ציפי לבני גברת ברזל מקומית ועם הלקחים שלמדה, היא עדיין המועמדת הראויה לראשות הממשלה הואיל ונותרו חודשיים עד הבחירות, שום דבר טרם הוכרע. היידה לבני – ציפי ציפי בנג בנג".

אביב 2007 : "הסקרים מעניקים לנתניהו רוב יחסי; אך אין זה סביר, שמפלגה בת 12 מנדטים בלבד תקים ממשלה שתוליך אותנו לשום מקום תוך כדי מיחזורו של נתניהו, שאיבד את השלטון לפני שמונה שנים, בנימוק שהוא השתנה. השתנה ממה? הפסיק להיות ימין קיצוני? הפסיק לעשן סיגרים "קוהיבה"? אם אולמרט ייאלץ להתפטר – קדימה, כמפלגה הגדולה ביותר בכנסת, עדיין מסוגלת למצוא מועמד בתוכה, לכונן ממשלה בלי בחירות עכשיו. העיקר, רק לא ביבי".

השבוע: "ביבי מתמרכז, או עושה לנו תרגיל? קשה לדעת. הכל שמים לב, שביבי לא עשה עד כה שום שגיאה. אך זה לא מספיק. האם אמנם חל אצלו מהפך רעיוני, או שמא זה רק תרגיל בחירות מתוחכם? הבוחר רוצה לדעת לאן באמת פניו מועדות. דבר אלינו ביבי, דבר אלינו עכשיו".

ביבי מציג את ביבי באתר שלו ברשת. הצילום- מתוך הצע הורדה לגולש

עד כאן יואל. הוא לא לבד. הרצון של התקשורת למכור סיפור והרצון של הפוליטיקאים למכור את עצמם לציבור מייצרים משא ומתן שבו הופך העיתונאי/פובליציסט  המדווח את עצמו  לחלק מרכזי  מן הסיפור שלהם ולא פחות מאשר הם חלק מרכזי מן הסיפור שלו.

כמו בהפקה מוקפדת, מתקיים לעתים שיח שנועד להביא  לסיכומים מראש: איך יחולקו "הקרדיטים", מה יהיה חלקו של כל אחד בהפקה המשותפת.

זאת מעין הזמנה לצופה להתבונן איך המועמד "רץ" בקמפיין הזה שלו ואיך אני, המסקר, או המעריך-  מתאר אותו רץ. איך נבחר הציבור חושף פרשיה ואיך אני, המסקר אותו, יודע פרטים מלאים על החומר שהיה בסיס לחשיפה.

אך יותר מתאור העובדות של מהלך פוליטי זה או אחר – אישיותו של המסוקר הפכה למרכיב המרכזי בהפקה המשותפת. כאשר אידאולוגיה היא קודם כל הפרסונה, האיש המוביל את הקמפיין והופך לסמל שלו,  גם עיתונות היא קודם כל פרסונה: הגעת למעלת מעריך מומחה המזהה ברזל או העדר ברזל באופי ועל פי מבחנים משלך.

המעריך טוען כי בידו מפתחות לאישיותו של המועמד. הוא איננו יורד לפרטים רבים מדי. מקדם האמון במנהיג מביא לבחירתו. מקדם האמון במדווח-מעריך מביא לרייטינג ומקבע את המעמד. ההפקה המשולבת מאוששת את תדמיתם הדדית.

במשא ומתן הזה כמעט מובן מכללא כי הסגנון גובר על המהות- כאשר שני הצדדים מסכימים כי מה  שקליט יותר -מוכר יותר הן את המדיה ואת המועמד.

במשא ומתן כזה יש גם עיסקות מרומזות של נגישות תמורת חשיפה אוהדת. כך למשל, אתה מקבל משר בכיר מן השורה הראשונה זכות לתדרוך במעגל מצומצם יותר ולפעמים תדרוך אישי אם אתה נותן בתמורה שאלות שאינן מקשות מדי או אם התוצר הסופי של השיחה, פעם אחר פעם, אינו מאכזב את מי ש"השקיע" בך. ברמה בכירה מאד של יחסי מעריך –מוערך, מסקר-מסוקר – אתה מקבל סיפור בלעדי בקנה מידה בינלאומי.

כשאתה גם מדווח וגם מציג וגם מפרשן והכל על בסיס שיחה עם מקור אחד שתיגמל אותך ביד רחבה, לא רק שהנחתום מעיד על עיסתו הבלעדית – הוא עלול כמובן לגלות קושי מסויים לעסוק יתר על המידה ובכל דרך במי שסיפק לו את העיסה הזאת.

הציווי המקצועי – לעולם שמור והגן על זהות המקור – מסייע לך שלא להידרש כלל לשאלת מקומו של המקור בסיפור ולהניח לו בשלבים אלה לפחות לנפשו. כשיש לך סיפור מעולה אתה נוטה לטשטש ולהעלים את העקבות המובילים אל המקור. א. כדי להגן עליו. ב. כדי שאחרים לא יגיעו אליו.

אך דוקא בסיפורים מן הסוג הפוליטי החושף – זהותו של המקור ושאלת המניע שלו יכולים להיות מרכיבי מפתח בהבנת התמונה כולה. כשניתחתי סיפורים טובים של אחרים בתחום שלי ראיתי  את דרך הטיפול של הכותב במקור שלו.

 אם המקור היה טירון גמור הוא הופיע בחומר על תקן של "בתשובה לשאלה – פלוני סירב להגיב". אם המקור היה מתוחכם מעט יותר – הוא לא הופיע כלל בדיווח, למרות שעל פי הנסיבות והסביבה הוא היה צריך להיות שם. כמו באותה חידת ילדים קבועה שהופיעה פעם במגאזין של "ידיעות אחרונות" – ועכשיו ילדים – התבוננו בציור הזה וגלו היכן מסתתר האיש הטוב.

ולפעמים לא היתה חידה. המקור רצה הרבה חשיפה וקיבל אותה על אתר. כל העיסקה על מרכיביה היתה תלויה בחלל התקשורתי. המודל הנפוץ מכולם: המקור נותן לך סקנדל, פרשיה, סיפור מקומם שאחרים (לעולם לא הוא) כשלו בו קשה. אתה נותן לו להגיב עליה, מזועזע ונרעש – אך במרחק של שלוש דקות שידור מגוף החשיפה עצמה (ברדיו וטלוויזיה) או 300 מילה (בעיתונות כתובה). הוא חשף – "מגיע" לו להזהיר, להתריע, להביע תדהמה.

מקורות מתוחכמים יותר עשו את החשיפה שלהם בימי חול באמצעות הדלפה שעשתה כותרת וקברה כמובן כמה יריבים פוליטיים במכה אחת – אך את רגעי הזעזוע האישי העמוק שלהם שמרו ליום שישי, לכתבות סיכום החושפות את הנעשה מאחורי הקלעים. המתוחכמים יותר הרחיקו את עדותם. הם לא אמרו לכותב את דעתם בציטוט ישיר.

מעשה הבורא ונפלאותיו: לעיתים שיחה משלהם, בחדר סגור, בטלפון או פנים אל פנים עם מישהו, הובאה בתקשורת בסוף השבוע במלואה ובכל עסיסיותה. שיחה שחשפה מה הרגישו ומה חשבו כאשר שמעו על אותו סקנדל, אותה פרשיה מביכה. איך לא ידעו את נפשם מרוב בושה.

קטע בנוסח של "באותו יום, גם לאחר שבכירי הלשכה פרשו לביתם, הוא נותר לשבת בלשכתו עד השעות הקטנות,  לא התאפק וחייג ליועץ המשפטי לממשלה. הוא אמר לו חד וחלק: מידת הריקבון במעשה הזה הפתיעה גם אותי שראיתי רבות כאן בכנסת. אנחנו חייבים לעשות כאן סדר".

בעיסקת ההדלפה הזאת כולם יוצאים מרוצים. הכתב המדווח שנתן את הסיפור שקיבל באמצע השבוע ועשה כותרת שיצרה "פולו-אפ" – סיפורי המשך בכלי תקשורת אחרים. הכתב שנתן את סיפור הסיכום ביום שישי ונקרא כרב מג שיש לו מעין מכשירי האזנה מתוחכמים שאם לא כן כיצד ידע לתאר בפירוט שכזה את השיחה שהתנהלה בחדר סגור.

והמקור שהרוויח פעמיים: חיסל תדמית של יריב – ויצא בעצמו מן הפרשה כמי שמביא תיקון עולם.

אם אותו מקור ממשיך לספק מידע אמין לאורך זמן – הוא עשוי לקנות לעצמו מעין חסינות בערוץ התקשורת המקבל את המידע, זמנית לפחות, מפירסום שלילי.

בכל מקרה, דרך הטיפול בו נוטה להיות שונה. הוא לא יופתע מחשיפה שהוא מעורב בה. תינתן לו הזדמנות מלאה להשמיע דברים ולתאר את גירסתו.  

Win. Win.  לצמד הפרסונות המעורבות. פחות מכך – לקורא.

0 Responses to “על גזרני התדמיות (או: ביבי- דבר עם יואל)”



  1. להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: