המלחמה בדרום: נמצא האשם תמיד


אני מקפיד לקרוא אנשים ונשים באתרי ימין ושמאל הקרוי קיצוני. כדי להבין. כדי להשוות. כדי לבקר את עצמי.

 לעיתים יש קווי דימיון בין המחנות בקצה: הרצון לסגל את המציאות לדוקטרינה. לראות ולהראות רק מה שאתה רוצה לראות. רק מה שמתאים.

ויש קו דימיון נוסף ובולט: להאשים את "התקשורת". לראות בה את השותף הגדול לכל חטאת. כך בימי שלום. עוד יותר בימי מלחמה. היוצאים נגד ההתלהמות – עוסקים בהתלהמות. הקוראים להצגת העובדות כמות שהן – מעוותים אותן.

דוגמא אחת מרבות: קטע הקרוי "עזה – השתקת המחאה" של הטלוויזיה החברתית האלטרנטיבית.

הקטע הזה הבא מן השמאל טוען כי אלפי יהודים וערבים יצאו יחד לרחובות כדי למחות נגד "עופרת יצוקה" – אך התקשורת שוב "משתיקה" את ההמונים.

בלשון "החברתית-האלטרנטיבית: "בזמן שהתקשורת הישראלית מתלהמת ולא מבקרת כלל את פעולות הצבא בעזה ואת מדיניותה של ממשלת ישראל, היא גם לא מביאה בקול רם וברור את מחאת הציבור הישראלי מהתקיפה בעזה. התקשורת מציגה את המחאה כאילו היא שייכת לציבור הערבי בלבד. אך הציבור הישראלי היהודי יצא להפגין ביום שישי (עוד בטרם החלה המתקפה), ואלפי יהודים וערבים יצאו לרחובות בערים רבות להשמיע מחאה בערב שבת וביום ראשון. הטלוויזיה החברתית יצאה לסקר על מנת להשמיע קול מחאה מושתק זה".

העובדות: הקריאה המהירה שלי באתרי חדשות כללה בהחלט מידע על הפגנות של "פעילי שמאל" נגד המלחמה בדרום. אני לא בטוח שהיו שם אלפים – אבל דיווח על מחאה היה גם היה.

עלתה במיצג המחאה המצולם של "האלטרנטיבית" טענה נוספת לפיה "התקשורת" אינה מדווחת על הקף הפגיעה בנפש בעזה. העובדות: היא מדווחת כל העת – כולל קטעי וידיאו-קליפ מצולמים מיעדי תקיפה ומיד לאחריה – כשהגוויות עדיין מוטלות שם בערימה.

והיתה האמירה לפיה ירי אל אוכלוסיה אזרחית הוא פשע מלחמה. העובדות שלא הוזכרו בקליפ של הטלוויזיה החברתית האלטרנטיבית הן שירי כזה מתבצע לעבר שדרות, אשקלון, אשדוד. 

הצועדים הניפו כרזות בנוסח "כסף לשכונות ולא למלחמות". מה בדבר ההגנה על שכונות בדרום? איך אפשר להגן על שכונות בדרום ללא השתקת מקורות הירי אליהן?

ומה אפשר לומר על תקשורת אלטרנטיבית שכזאת? שלעיתים היא גרועה יותר מן "הפופוליסטית".

מה הם כללי הסיקור הנכון בעת מלחמה?

מועצת העיתונות בראשות הנשיאה השופטת בדימוס דליה דורנר עסקה בכך רבות. המועצה שיגרה עתה  לעורכי כלי התקשורת  תזכורת בדבר הצורך לנהוג על פי כללי האתיקה המיוחדים לימי לחימה.

כללים אלה נקבעו על-ידי הוועדה בראשות דורנר לקביעת כללי אתיקה לימי לחימה, שהוקמה בעקבות מלחמת לבנון השנייה.

 הוועדה קבעה, כי לצד השמירה על עקרונות יסוד של עיתונות חופשית, שגם בשעת חירום אינה פטורה מסיקור נכון – ולעת הצורך ביקורתי – של המציאות, חייבת התקשורת בעת לחימה באחריות עיתונאית מוגברת, שביטוייה הם, בין השאר:

·        הקפדת-יתר על דיווח מדוייק ובדיקת עובדות לפני פרסומן, ועל דיווח זהיר, תוך רגישות, על נפגעים וקורבנות;

·        הימנעות משימוש ב"קודים" הרומזים שיש חללים ונפגעים לפני שנמסרה הודעה למשפחות;

·        סיקור הוגן ושוויוני של הנעשה בעורף.

תקנון האתיקה של המועצה מייחד פרק לנושא סיקור בעת מלחמה. כך בין היתר:

 

 עיתון ועיתונאי יקבלו, במידת הצורך, אישור הצנזורה הצבאית לפרסום ידיעה. עיתון, מו"ל של עיתון ובעליו יפעלו לסיקור הוגן, אמין ושוויוני של המתרחש בעורף, בצד הדיווח על המתרחש בחזית הלחימה.

 עיתון ועיתונאי יכבדו את כבוד האדם והפרטיות של נפגעי  לחימה, לא יצלמו צילומי תקריב של פצועים או חללים ולא ידווחו במישרין או בעקיפין (תוך שימוש ב"קודים") על חללים ונפגעים קודם שנמסרה הודעה למשפחות.

 

אני מוכן להמר כי התקשורת "הפופליסטית" להמונים- צהובה, מתלהמת ונוטה להיות מגוייסת ככל שתהיה (עד לשלב בו מתחלף מצב הרוח הלאומי לתביעה "למיצוי דין עם האחראים למחדל", כמובן) תאמץ לפחות חלק מן הכללים האלה.

 הרבה לפני שהתקשורת הקוראת לעצמה "האלטרנטיבית- חברתית" תתחיל לעשות כך.

 

 

4 Responses to “המלחמה בדרום: נמצא האשם תמיד”


  1. 1 חיים שיבי 29 בדצמבר 2008 ב- 6:15 pm

    תודה על תגובתך. הסיפור איננו לוגיקה אלא יושרה במחאה. אם מישהו יוצא נגד ירי על אוכלוסיה אזרחית כפשע מלחמה יואיל נא לציין כי הוא מגנה את הירי החמאסי על אוכלוסיה לפחות באותה נשימה אם לא קודם לכן-
    זה אגב מזכיר לי את הויכוחים שלי עם איידן וייט העומד בראש הפדרציה הבינלאומית של איגודי העיתונאים. בכל פעם שצה"ל פוגע בתחנת שידור של החיזבאללה או החמאס איידן ממהר להוציא הודעת גינוי על פגיעה בעיתונאים. מבחינתו גם תחנת שידור של על קעדה חסינה – ועד כאן אני יכול להבין אם לא להסכים. אך כשהחמאס מחסל עיתונאי שהעז לכתוב משהו בזכות הפתח – איידן לא מגיב. .

  2. 2 ליאור 29 בדצמבר 2008 ב- 5:54 pm

    אתה מאשים אחרים בחוסר דיוק בעובדות, אבל גם אתה משנה אותן להנאתך ומשתמש בלוגיקה יצירתית כיד ליצור מראית עין של טענה.

    למשל, אתה כותב "והיתה האמירה לפיה ירי אל אוכלוסיה אזרחית הוא פשע מלחמה. העובדות שלא הוזכרו בקליפ של הטלוויזיה החברתית האלטרנטיבית הן שירי כזה מתבצע לעבר שדרות, אשקלון, אשדוד."

    אבל לעובדה שמתבצע ירי על שדרות ואשקלון (ואשדוד?) אין שום השפעה על מידת נכונותה של הטענה האוניברסלית שירי על אוכלוסיה אזרחית היא פשע מלחמה. פשוט אין שום קשר לוגי בין שני הדברים.

    עוד אתה טוען "הצועדים הניפו כרזות בנוסח "כסף לשכונות ולא למלחמות". מה בדבר ההגנה על שכונות בדרום? איך אפשר להגן על שכונות בדרום ללא השתקת מקורות הירי אליהן?".

    אבל נראה שאתה משנה את המציאות כך שתתאים להשקפת עולמך, בדיוק כמו אלה שאתה יוצא נגדם. אתה הרי יודע היטב שאותם אנשים שמניפים את הכרזה אינם מוחים על הירי שמתבצע לעבר מקורות ירי הקסאם (שהיה מתבצע גם לפני תחילת המבצע הנכחי). הם מוחים על הירי שמתבצע לעבר מקורות אחרים לגמרי, שמהם לא מתבצע ירי טילים, ושהמידה בה יקלו (או יכבידו) את הירי על שדרות לחלוטין אינה ברורה.

    גם הפירוש שלך של הכרזה נראה לי פשטני במידה מסויימת. אני הבנתי את הכרזה הזאת כביקורת על כך שכל אותם אזרחים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים שבימים כתיקונם מגלים אדישות מוחלטת למצוקות תושבי צפון הנגב מגלים לפתע הזדהות מפתיעה בעוצמתה כאשר אותם אנשים סובלים מירי פלשתיני. האדם הישר חייב לשאול את עצמו אם ההזדהות עם תושבי שדרות היא אכן דאגה אמיתית למצבם, או שאולי עיקר הדאגה היא דווקא לאגו הלאומי הפגוע.

    באופן כללי נראה לי שאתה צודק לחלוטין בכל מה שקשור לשימוש בלוגיקה עקומה ל"הוכחה" של טענות ולשימוש סלקטיבי ולא עקבי בעובדות. לצערי הרב אני לא ממש מצליח למצוא היום טקסטים שמקפידים על לוגיקה תקינה ועל שימוש נכון בעובדות, ואני שמח שמישהו מעלה את הנושא לדיון. אבל בכל זאת נראה לי שגם אתה סובל קצת מאותה "מחלה".

  3. 3 חיים שיבי 29 בדצמבר 2008 ב- 12:59 pm

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1045718.html

    איפול? ראה רשימה מעניינת מאד כתובה עברית טובה העוסקת במצב בעזה.

  4. 4 עוז 29 בדצמבר 2008 ב- 12:42 pm

    השופטת דורנר אינה מבינה ממש מהו חופש עיתונות, ונזפה בעיתונאים ישראלים שדווחו מעזה.
    מזה כשלוש שנים מוטל איפול תקשורתי כמעט מוחלט על הנעשה בעזה והאפשרות של הישראלי הממוצע, שאינו קורא אנגלית, ללמוד על המצב שם ולגבש דיעה עניינית ועצמאית, היא מוגבלת מאוד.
    ולכן, דווקא טוב שיש תקשורת אלטרנטיבית שאינה שועה לכללי המשחק של דורנר, השואפת להשאיר את הקורא הישראלי באפלה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: