ברק (שלהם): שחור זה יפה


צוות צילום של הבי. בי. סי. עצר אותי ברחוב ירושלמי ושאל אותי מה דעתי על כניסתו של ברק אובמה לבית הלבן. השבתי שאני מרוצה מאד. שזאת בשורה טובה לאמריקנים ולמזרח התיכון.

עוד לפני שסיימתי את המשפט היה ברור לי שזה לא מה שהם רצו לשמוע. שאני לוהקתי בציפייה לתמליל אחר. הכתבה היתה אמורה מן הסתם לשקף את התקווה הפלשתינאית- ערבית לנשיא אמריקני אוהד יותר, את החשש הישראלי מפני ממשל דמוקרטי חדש.

אמרתי שאני מאמין כי היחסים בין ירושלים לבין וושינגטון ישארו הדוקים – ויציבים.

 ועם האמירה חשתי גל געגועים לוושינגטון ולנפש האמריקנית השחורה המעשירה את התרבות האמריקנית – ועכשיו, גם את התרבות הפוליטית האמריקנית בפיסגתה- שלא לדבר על הבלוגוספירה. הוא זה עתה התיישב על כסאו בחדר הסגלגל של הבית הלבן – והבלוג של פריזידנט ברק חוסיין אובמה – כבר ברשת.

צרכתי את התרבות האמריקנית לאורך שנים לפני שחייתי בה, מסול בלו לג'ון קולטריין, אך שלוש שנים במיסורי (לימודים) וארבע שנים  בוושינגטון (עבודה) העמיקו סיפור אהבה עם הנשמה בשחור.

"החצוצרה של וינסטון מרסאליס קורעת את הלילה בבארים שלאורך אמ. סטריט. דייאן שור, זמרת עיוורת ולבנה עם נשמה שחורה, סוגרת קופות במועדון ה"בלוז אלי". אלה החודשים היפים של וושינגטון, באביב, לפני גל החום הכבד", כתבתי ביומן של שנות וושינגטון.

"במרכז הקניות המהודר של ג'ורג'טאון האמריקנים עושים את ה"שופינג" שלהם עד השעות הקטנות. חליפות של ראלף לוריין בשלושת אלפים דולר. משקפיים של ארמני בחמש מאות. עניבות של ורסאצ'ה במאתיים דולר. חולצות של דונה קארן במאה. התעסוקה מלאה. המניות בשמיים. הכלכלה של ביל עובדת.

"עשיתי השבוע 3000 דולר" אומרת לי המוזגת בבאר של מועדון העיתונות. "המניות קפצו". צוות המוחות היהודי של קלינטון – אלן גרינשפן בבנק הפדרלי ורוברט רובין באוצר – מחזיקים לו את הקופה.

נהגי מוניות עוצרים בסמוך ללבנים. פחות לשחורים. הנהגים פוחדים לעצור לשחורים מפני שהם עלולים לבקש נסיעה לדרום מזרח העיר. נסיעה כזאת עלולה להסתיים בכדור בראש. אף נהג מונית לא רצה לקחת אותי השבוע לגטו השחור כדי שאוכל להכין שם כתבה ראשונה על וושינגטון האחרת. וושינגטון השחורה. לקחתי את המטרו.

 "השתגעת?" צעק לי נהג מונית אחד שהזמנתי הביתה והוא הגיע והסתובב כלעומת שבא. "אם אני לוקח אותך לשם זה כמו לשים שטר של מאה דולר על החלון הקדמי. הם יאכלו אותנו חיים".

 במרחק רבע שעה של נסיעה מן הבית הלבן – הגטו השחור מזריק סמים וילדים עוברים חיפוש של גלאי מתכת בכניסה לבית הספר. אלינור רוזוולט קראה בשנות הארבעים לשחורים לבוא בהמוניהם לוושינגטון. הם באו ונתנו לעיר הזאת נשמה ויופי וקצב.

בפרברים העשירים יותר, במקום מגורי ברוקוויל, או בטסדה, צ'בי צ'ייס, נהגי מוניות לבנים יגידו לך שהשחורים קילקלו את העיר. דפקו לה את הצורה. מתחת לאיפור יש כאן שכבת גזענות עבה.

 דוקא ה"וושינגטון פוסט" היאפי מקפיד לתעד זאת פעם בחודשיים לפחות. כשאני אחזור לארץ אני יודע כבר עכשיו שאתגעגע לכתבות ה"עבודה הסוציאלית" – לא פחות משלושת אלפים מילה, על שיכוני הסמים והעוני של וושינגטון. תיעוד מדויק של מסדרון אחד. בשיכון אחד. המצוקה והעזובה שבו. מצוקה של דור שלישי ורביעי".

ועכשיו – הם התנערו ונתנו סיכוי לשינוי גם בצמרת פירמידת הכח הרוחני והשלטוני הוושינגטונית.  תחילה הטביעו שם חותם  מרטין לותר קינג. ג'סי ג'קסון. ואחר כך קולין פאואל.  ואחריו קונדוליסה רייס. ועכשיו אובמה בא אל הג'וב הגדול מכולם. כל כך גדול שכל החלטה שלו תשפיע על גורל מיליוני בני אדם. גם שלנו.

אני יכול לחזור על התשובה המיידית שלי לצוות הבי. בי. סי – בלי למצמץ.

אני שמח בכניסתו של אובמה לבית הלבן.

 

6 Responses to “ברק (שלהם): שחור זה יפה”


  1. 1 יונתן 20 בינואר 2009 ב- 2:22 am

    ו57 מדינות,יכול להיות שהתכוון גם למדינות בחו"ל כמו ישראל?(בחו"ל מבחינת האמריקאים).

    אני מסכים איתך שהוא הולך להתברבר,יותר מזה ,הוא יאפשר את הנשק הגרעיני האיראני,כמו שלא עצרו את פקיסטן ככה לא יעצרו את אירן.

  2. 2 יוסי 19 בינואר 2009 ב- 10:40 pm

    חיים,
    כיוון שאתה המדבר על מערכת הבחירות, אני נזכר בשני דברים שקצת העלימו מהם עין:
    הדבר הראשון הוא הקטע שבו אובמה אמר שירושלים חייבת להישאר בלתי מחולקת לנצח (או משהו מעין זה), ואחר כך חזר בו מהדברים. המדובר בעניין מרכזי ובהחלט לא שולי, ולא יתכן שהאיש יכריז דבר כזה מרכזי ואח"כ יחזור בו כך סתם כאילו כלום. בעקבות המקרה שאלתי את עצמי אם האיש אינו קצת שרלטן.

    הדבר השני, כביכול שולי, הוא המקרה שאובמה סיפר לקראת סוף מערכת הבחירות, שהוא הספיק לבקר ולנאום ב-57 מדינות. האמת, שאני לא יודע מה לחשוב על העניין הזה, יתכן שזה מעייפות או אני לא יודע מה.

  3. 3 חיים שיבי 19 בינואר 2009 ב- 10:19 pm

    יתכן. ותוך זמן קצר נדע. אך המרוץ לנשיאות עצמו הוא סיפור מורכב ואמיתי ותובעני . במבחן אחד לפחות הוא עמד וכמו שאומרים באמריקנית with flying colors.

  4. 4 יוסי 19 בינואר 2009 ב- 10:05 pm

    כל הזמן מזמזם לי משהו בראש שאובמה חי בסרט, וכשהוא יגיע לעניינים האמיתיים הוא יתברבר.
    אני מתקשה להשתכנע שהוא רואה את המורכבות של הבעיות.
    הלוואי וזו רק הרגשה.
    תוך זמן קצר נדע.

  5. 5 חיים שיבי 19 בינואר 2009 ב- 7:39 pm

    הם לא נבחרו ולא היו אמורים להיבחר למשרת השר לעינייני קידום שחורים. כל אחד תרם בתחומו. עצם ההגעה לתפקיד שברה תבנית גזענית של אין שחורים בתפקידים המרכזיים של הממשל.

  6. 6 אזרח. 19 בינואר 2009 ב- 7:29 pm

    וקונדוליזה רייס (חוץ מהקידום האישי שלהם,או של הבן שלו,במקרה של פאוול) לקידום השחורים בארה"ב ? באשר לאובמה,ימים יגידו אם הוא יתרום לקידומם של השחורים בארה"ב,או שהוא יישאר ה "Oreo cookie" שהוא היה עד עכשיו.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: