מיומנו של קול צף: איך עוד לא החלטתי התנועה הירוקה-מימד


 

למה שלא נהיה הפעם ירוקים, אמרתי לעצמי עם התקרב יום הקלפי. משהו אחר. רחוק מן הביצה הפוליטית, כשר למהדרין למי שקצה נפשו בגנרלים. רק פוזיטיב. לא נגד אף אחד. בעד הדברים היפים שבחיים.

כן, אני מכיר את הרב מלכיאור מתחנות פוליטיות אחרות בעברו, והוא אכן ירוק וידידותי מאד לסביבה, לאדם ולחינוך. אך החלטתי לעשות שיעורי בית.

יש אינטרנט. יש אתר. יש מצע. כל התשובות לכל השאלות אמורות להיות שם.

 מה הם אומרים על כמה מן הנושאים שאני מתלבט בהם עמוקות?

 

לדבר או לא לדבר עם החמאס?

 

אולי אחת השאלות המכריעות שהתשובה לה מסבירה באחת היכן אתה עומד בסכסוך הישראלי פלשתינאי. או שאתה רואה בהם אויב קיומי בדרך להשגת טילי גראד שיכוונו לעבר תל אביב. או שאתה רואה בהם אויב שצריך לייצר איתו משוואת דו קיום לפחות ואחר כך להעבירה לפסי הידברות מדינית.

התשובה של הירוקים –מימד? עמומה. אין התייחסות ממוקדת לפיצול בין עזה לבין הגדה. לסכנת הקנאות האיסלמית. להשפעתה על ערביי ישראל, עלינו, על המזרח התיכון כולו.

כמובן שהם מבקשים שלום עלי אדמות. גם אני. אבל איך עושים את זה – בהחלט לא הקטע היותר מפורט שלהם.

"על ישראל לנהל משא ומתן אחראי וממצה עם הפלסטינים, וכן עם סוריה ועם שאר מדינות האזור. קווי המתאר של ההסדר שורטטו במהלך סבבי המשא ומתן הפורמליים וביוזמות שלום בלתי פורמליות של גורמים בחברה האזרחית".

אחלה. סבבה. אבל מותיר אותי עם סימני שאלה.

 

האם יש להטיל גיוס חובה על חרדים (לצה"ל או לשרות לאומי) ועל ערבים (לשרות לאומי קהילתי?)

שאלה שמעייפת את החברה הישראלית מזה שנים אך אינה מרפה ממני מאז ימי בסדיר, דרך זכרונות מלחמת יום כיפור ושוב בכל אימת שפורץ כאן מבצע- מלחמה. אני נוסע ברחובות החרדים בירושלים ושואל את עצמי מדוע האימהות שם אינן חרדות בלילה, כאשר הבנים של אחרות נמצאים בשטח אויב. היתה ועדת טל. אז היתה. נישאו נאומים בכנסת – אז נישאו.

תורתם אומנותם – וזהו.

ועדיין אינני מבין מדוע אין חובת שרות לאומי על אזרחי ישראל הערבים – בבתי חולים ובמועדוני נוער ובמרכזים קהילתיים – ולו גם רק באלה של המיעוט הערבי בישראל.

הירוקה מאד היא בעד שיוויון לכל כמובן.  מה הם אומרים במצע שלהם בשתי השאלות שהעליתי? הם לא אומרים. מה שכן נכתב נשמע טוב אך מחייב כמו הצהרה של תת ועדה באירגון האומות המאוחדות: "מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. השפה העברית, התרבות העברית, הזהות היהודית, החגים והקשר המיוחד עם התפוצות היהודיות בעולם – כל אלה מבטאים את מהותה זו של ישראל. בה בעת, ישראל חייבת להיות בית לכל אזרחיה. לא צריכה להיות סתירה עקרונית בין שתי הגדרות אלה".

תודה. הבנתי.

 

"עופרת יצוקה"- מלחמה "ברוטלית מיותרת" או "מן הצודקות" במלחמות ישראל?

 

ועוד שאלת מבחן המבהירה מיד עמדות ועולם מושגים. הכניסה לעזה ומה שהיא עשתה לאוכלוסיה האזרחית שם – תעמוד במרכז של קרב הסברה ישראלי בינלאומי בזירות שהופכות להיות קשות ועויינות יותר. עלו ותישארנה בחלל הלאומי והבינלאומי השאלות שלא ירפו מרבים בשיגרת יומם או בטיול – אם עדיין יהיה כזה – לנופשון בתורכיה.

האם היינו חייבים להפעיל עוצמה כזאת בעזה. האם היא היתה "מידתית". האם מעלנו באמון ובזכויות תושבי הדרום כשלא נכנסנו בעבר. האם הכניסה המאוחרת מדי גבתה מחיר בלתי נסבל בחיי אזרחים פלשתינאים– מחיר שחברה דמוקרטית-הומנית-שהיא דמוקרטיה בים לא דמוקרטי במזרח התיכון – לא אמורה לגבות.

האם, לחילופין, המשימה הצודקת הושלמה בכח סביר "והושגו יעדי המבצע".

ואולי היה צריך להישאר שם עד שישלף הנייה מן הבונקר שלו כפי שנשלף ברגותי בשעתו ממקום המסתור שלו בגדה – והשאלה מי ניצח ומה על המשך הברחות הנשק דרך מנהרות תקבל תשובה מצולמת  חד משמעית.

תן לי תשובה על השאלות האלה ואגיד לך מי אתה – ומה דעתי על דעתך.

 

מה אומרים אנשי אכות הסביבה והשלום בנושא זה? אין דיון מעמיק באתר. מצאתי בכל זאת באחד הפורומים באתר את התשובה הבאה. "צריך לומר- כאשר יורים על ישוביי הדרום יש להגיב. אין ברירה. אך יש לחתור לפתרון מדיני אשר יפסיק את הירי, יקרב בין הצדדים וימנע את סיבוב הלחימה הבא".

זה מה יש? זהו. מעקף אלגנטי ולא מזהם של שאלה קיומית – שאסור להימלט ממנה גם אם היא לא בראש האג'נדה הירוקה.

אולי מפני שתומכי דב חנין בתל אביב הם חלק פעיל בתנועה, אולי מפני שלדעת המובילים בתנועה הזאת לא טוב להגדיר חד מדי את מיקומה  בשמאל כדי שלא להרתיע קולות צפים. אולי בשל רצונם למצב אותה בעמימות. למתג אותה בירוק סובלני לא מתלהם.

 

 מסקנות

 

 בחירה שלי בירוקים מימד לעת הזאת תהיה בריחה משאלות יסוד. לפחות, זאת תהיה בריחה נעימה מן המציאות הקשה מסביב.  הם יכולים להיות בחירה שהיא שילוב של טרנד ומחאה ועייפות מן הממסד הפוליטי כולו.

הם בהחלט כתובת לחרדים כמוני ולא רק לאכות הסביבה.

הם לא ירכיבו ממשלה. הם לא יחלשו על תקציבי ענק בקואליציה. הם לא יקבלו את תיק החינוך (אם יעברו את אחוז החסימה – אולי סגן שר) וספק אם יקבלו את תיק אכות הסביבה. כן, הם יכולים להיות  קול חיובי במליאת הכנסת ובועדותיה.

אך קול ייחודי – לא יכול להיות עמום.

נכון לעכשיו ובשאלות יסוד – הוא נותר עמום מדי.

 

 

 

 

 

 

 

 

14 Responses to “מיומנו של קול צף: איך עוד לא החלטתי התנועה הירוקה-מימד”


  1. 1 שושי פולטין 24 בינואר 2009 ב- 6:29 pm

    מה שעשית כאן הוא ניסיון לגמד את העשייה של האנשים המובילים בשתי התנועות באמירה שהם 'נחמדים' , הרב מלכיאור, ערן בן ימיני ופרופ' אלון טל הם הרבה הרבה יותר מסתם 'נחמדים' . ראה את רשימת האנשים באתר התנועה הירוקה – מימד אני חושבת שהעשייה הציבורית שלהם מראה שהם אכן הרבה מעבר לסתם נחמדים.
    לגבי החיבור בין שתי המפלגות בעיני הוא מוצלח
    ביותר, הקשר בין אנשי התנועה הירוקה לבין
    הרב מלכיאור הוא קשר רב שנים בהיותו של הרב
    מלכיאור ראש השדולה החברתית -סביבתית בכנסת
    והוא קידם חוקים סביבתיים רבים, כך שאין טבעי מזה שיהיה חיבור בין מימד לבין התנועה הירוקה.

  2. 2 מיכאל 24 בינואר 2009 ב- 5:10 pm

    אנשים נחמדים, דחילק, האם זה מספיק ?
    העלתי פוסט המתייחס לנציגי מימד והירוקים יש המון שאלות ללא מענה, יש המון נחמדות ורצון טוב, אין נחרצות לפחות מצד מימד. מוזר למה הירוקים חברו למימד אלה אם השילוב בין שתי התנועות יכניסו אותן לכנסת. אחר כך, אלוהים גדול.
    הנופך הדתי וההתנהלות, על כל זה ניתן לראות בפוסט שנקרא האג'נדה הירוקה ומימד : http://cafe.themarker.com/view.php?t=850152

  3. 3 אירית 24 בינואר 2009 ב- 3:07 pm

    לפני חודשיים קראתי את המצע של התנועה הירוקה. בין אנשיה זיהיתי אנשים ששמעתי כבר לפני על העשייה שלהם כמו ערן בן ימיני (אני חברה במגמה ירוקה) ופרופ' אלון טל (ששמתי לב שקיבל את פרס הסביבה על עשייתו).
    אמרתי לעצמי, הפעם אני מצביעה עם הלב לאנשים ירוקים עם קבלות של שנים.
    יום אחד אני קמה בבוקר ומגלה שהם החליטו לרוץ עם איזה דוס. איך אני יכולה לשלב את החילונות הכבדה שלי עם הרב הראשי לשעבר של דנמרק?
    הלכתי לשמוע חוג בית שלהם, לפני שאני פוסלת סופית את ההצבעה לתנועה הירוקה מימד. רק כדי להבין למה אנשים שכל כך מחוייבים לסביבה רצים לעשות מיזוגים פוליטיים עם מפלגה שעל דגלה יהדות.

    נדהמתי. אין לי מילים לתאר מה זה עושה לחילונית קנאית כמוני להכיר רב שהוא יותר נאור מכולנו. רב שלא מפחד להגיד:"אני לא אקבע לכם איך תבלו את השבת שלכם" רב שחושב שהמדינה עצמה צריכה לדאוג לתחבורה ציבורית בשבת.
    הגישה של מלכיאור היא הדרך הנכונה לשמור על סטטוס קוו בו לא הדתיים כופים את דעתם בקשר לדת. והנה עובדה, חזרתי מחוג בית על סף הערצה לרב הזה, מספרת עליו לכל מי שרק מוכן לשמוע.

    נראה לי הגיוני שבמקום להצביע רק לסביבה, אני אצביע גם לפיתרונות מעשיים בחינוך, ביחסים בין מיעוטים וזרמים בחברה, ובכלל, אצביע בשביל שינויים בכל מה שמשפיע באמת על חיי היום יום שלי.

    כך קיבלנו כולנו הזדמנות להשפיע, ולהכניס סוף סוף לכנסת אנשים שבאמת הוכיחו מה הם כבר יודעים לעשות, ואיך הם פעלו עד עכשיו, בעיקר בהתנדבות ובלי להתלכלך.

    אנחנו מצביעים לתנועה הירוקה מימד!

  4. 4 אסירת שבת וחג 24 בינואר 2009 ב- 7:25 am

    שהפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא אחד מן הנושאים על סדר יומם.

  5. 5 יודן 24 בינואר 2009 ב- 2:04 am

    ואולי אין לתנועה הירוקה מימד תשובות נחרצות וחד משמעיות בנושאים אלה כי דווקא בנושאים הללו אין הסכמה בין כל חבריה, אבל יש הסכמה שנושאים אחרים, אולי שנראים הרבה פחות בוערים, הם דווקא אלה הקובעים בסופו של דבר את איכות החיים שלנו בארץ?
    אז אנשי התנועה הירוקה – מימד נמצאים בנושאים האלה בכל הספקטרום שבין קדימה לחד"ש, אבל מבחינת הנושאים הסביבתיים, חברתיים וכלכליים הם קרובים יותר, ועל כן הם בוחרים להגיד לציבור, אם תבחרו בנו, זה כאילו בחרתם לעבודה, מר"צ או אפילו חד"ש מבחינות רבות, אבל בנושאים שבהם נקבעים חיי היום יום שלכם תקבלו קצת יותר ממה שהמפלגות הללו ייתנו לכם. וחוץ מזה תקבלו גם אנשים אמינים וישרים.

  6. 6 שושי פולטין 23 בינואר 2009 ב- 8:45 pm

    1. אני חושבת שזה טוב ורצוי שמפלגה אחת תשים את החינוך, הרווחה, הסביבה בראש סדר העדיפויות. הנושא הביטחוני חשוב, על פי סקרים החינוך עומד במקום שני בחשיבותו בעיני הציבור, אבל כאשר באים לבחור מתעלמים מהשיקול הזה. באה התנועה הירוקה-מימד ואומרת – לא עוד!

    2. הרב מלכיאור הצהיר בצורה מאוד מפורשת שלא ייכנס לקואליציה עם ביבי. מבחינה זו עמדתו היא מרכז שמאלה. אתה יכול לראות ראיון שמתפרסם היום באתר 'עבודה שחורה' – כאן.

    3. מדוע לא הלכו עם מר"צ? אני מניחה שהסיבה נעוצה בכך שמר"צ ,למרות הכל מדגישה יותר את ההיבט המדיני, כך למשל לא נהגו להשתתף בוועדת החינוך של הכנסת אלא בוועדת הביטחון.
    כאן צריכים להגיב גורמים רשמיים יותר ממני.

    4. לגבי הסקרים – יש בעייתיות כיוון שהסקרים לא פונים לבעלי ניידים (הצעירים לא משתמשים
    בטלפון קווי), בנוסף הסקרים לא תמיד מעלים את כל המפלגות (ניסיון אישי). בסקר של 'משעל חם'
    כן עברו את אחוז החסימה וזו יכולה להיות פריצת דרך חיובית.

    5. לקולות הצפים – פתרון מצוין ולא בגלל מחאה, אלא משום שיש אנשים ראויים שהייתי רוצה
    לראות אותם יושבים בכנסת ומייצגים אותי.

  7. 7 חיים שיבי 23 בינואר 2009 ב- 5:42 pm

    תודה על ההבהרות. כלומר- לא נישואי נוחות אלא שהכלה כבר היתה בהריון….אלא שהחתן ברח…אבל סוף טוב..נמצא אחד שגברה אהבתו..ועדיין אינני מבין אם כך מדוע אי אפשר לייצר שלישיה של נוחות. מרצ. הירוקים. מימד. מה כבר ההבדל.

  8. 8 עמנואל 23 בינואר 2009 ב- 4:40 pm

    ליוסי – מה שהתבקש, וגם עמד לקרות זה חיבור של התנועה הירוקה עם מרצ.

    בנושאים ה"ירוקים" אין הבדל בין התנועה הירוקה לבין מרצ. וזה אל רק באופן עקרוני, אלא גם פרסונלי – במרצ יש אנשים כמו מוסי רז שכשהיה ח"כ בפעם הקודמת לא רק שהיה הח"כ ה"ירוק" ביותר, אלא אף עבד עם אנשים שהיום הם מראשי התנועה הירוקה להעביר את החוק שמקנה לארגונים סביבתיים ייצוג מן מניין בוועדות התכנון.

    וזה לא רק התבקש, זה היה קרוב מאוד להתממש. כבר היתה הצעה קונקרטית, אבל היא לא הספיקה לאנשי התנועה הירוקה, והם החליטו לא לקבל אותה, וחבל.

    ואז כשהם הבינו איזו שטות הם עשו, כבר היה מאוחר מידי, כי ג'ומס כבר גייס את ניצן הורוביץ, וההצעה שניתנה להם כבר לא היתה רלוונטית. אז םה חברו למימ"ד.

    לחיים – מאז שהעלו את אחוז החסימה ל 2% זה כמעט בלתי אפשרי לזכות בדיוק ב 2 מדנטים. בד"כ או שמשיגים שלושה, או שלא עוברים את אחוז החסימה. כי 2% זה 2.4 מנדטים, ועם חלוקת העודפים והסכמי העודפים נותר תחום צר מאוד שאפשר לקבל בו שני מנדטים. למשל ב 2003 הספיקו לבל"ד 2.3% מהקולות בשביל 3 מנדטים, ורק רע"ם וישראל בעליה הצליחו לקבל 2 מנדטים עם 2.2% מהקולות. בבחירות הקודמות שוב בל"ד קיבלו 3 מנדטים עם 2.3% מהקולות, וכל המפלגות מתחתיה לא עברו את אחוז החסימה.

  9. 9 יוסי 23 בינואר 2009 ב- 3:27 pm

    אבל מקדם התאמה גבוה יש גם ביני לבין הנעליים שלי…

  10. 10 חיים שיבי 23 בינואר 2009 ב- 1:40 pm

    נישואי נוחות – אבל עם מקדם התאמה גבוה של שני הצדדים

  11. 11 חיים שיבי 23 בינואר 2009 ב- 1:38 pm

    אני מעריך שהם יהיו מרוצים מאד גם עם שניים בלבד. מהפך קטן – אבל בירוק.

  12. 12 יוסי 23 בינואר 2009 ב- 1:30 pm

    האם החיבור הזה של התנועה הירוקה ושל מימד הוא יותר מאשר נישואי נוחות?

    אני לא זוכר שעד החיבור הזה הקשר ביניהם התבקש מבחינה עניינית.

    וכמו שרפול היה אומר: עירבבו כאן שעורה עם אבטיח.

  13. 13 אהרון תמוז 23 בינואר 2009 ב- 11:38 am

    חד"ש המתחדשת היא הבחירה האולטימטיבית

    לחזרתה של מדינת הרוחה ,להורדת גיל הפרישה,להעלאת הקיצבאות,לחינך חינם ולמיגור הקפיטליזם

  14. 14 איריס 23 בינואר 2009 ב- 11:29 am

    זו גם היתה תחושתי, ובדיוק באותם עניינים פלוס עניין אחר שחשוב לי (יותר מהחמאס כרגע) וזה רשת הבטחון הכלכלית. אז יש שם הכל, גם סיוע למסכנים וגם תמיכה ביזמות ועסקים קטנים, בקיצור נעים ונוח על הגדר.
    אבל דוקא בגלל זה עם עשויים לרשת את הגמלאים, מבחינת הקליטה של הקולות האלה שעייפים מהפוליטיקה ומחפשים "ערכים"


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: