הכל דיבורים על שלי יחימוביץ'


 

שלי עם שותף קואליציוני. כל הזכויות שמורות לצוות "פלאש 90" ולכשרון הבולט של הצלמת מיכל פתאל

 

אני מנסה למתן את צריכת הקולות הפוליטיים לטובת המוסיקה שאני אוהב. חלק מתרגיל בשיפור אכות החיים. אלא שיש קולות שאתה לא יכול לסלק מן המרקע הפרטי שלך.

הקול של שלי יחימוביץ'  למשל.

סגרת טלוויזיה? היא נכנסת לך מהרדיו.

 סגרת רדיו? היא באה מהאינטרנט והשיח הציבורי.

חברת הכנסת יחימוביץ'  הפכה למצפון הסוציאל דמוקרטי של מפלגת "עבודה" אבודה.

יש לה את זה. מי שגולש באתר שלה מגלה תרופת השהייה יעילה למפלגה סופנית. לפעמים נראה שהיא התחלה של מנהיגות  שתעניק לעבודה חיים חדשים. חברת כנסת מטביעת חותם. דעתנית עם קבלות. סוללת דרך לקולגות כמו ח"כ דניאל בן סימון.

מכל זווית שלא נתבונן בפעילותה בכנסת היא האחת שקולה כנגד שני חברי כנסת  שנקלעו למשכן כי הרב עובדיה או אביגדור ליברמן רצו בהם.

אבל בסוף השבוע בו השיג אהוד ברק רוב להישארותו במשרד הבטחון – הוא ולא היא – נראה מחובר יותר למציאות של ישראל 2009. ברק וביבי ועופר עיני נשמעו כילדים גדולים יותר מצמד סרבניות הקואליציה, שלי ויולי תמיר.

במבחן הבנת המציאות עמדו טוב יותר אלה שקוראים נכון את הצורך הדחוף באחדות לאומית עכשיו.

המציאות מכתיבה אחדות.

על קירות הכנסת מתנוססת כתובת באדום פרולטארי ובכחול ניאו ליברלי גם יחד: סכנה קרובה ומוחשית. כזאת המחייבת שילוב כוחות.

אירן תשיג הדק גרעיני.  ממשל אובמה לא נראה כממשל שישגר את המטוסים עם שחר.  מתי ואיך לצאת נגד הפצצה של האייטולות – זאת  האמא של כל ההחלטות הקשות לדורותיהן.  היא מתקרבת.

בצד הכלכלי – הצונאמי כאן ועימו  אלפי מובטלים חדשים.

בחזית הטרור- החיזבאללה בצפון והחמאס בדרום לא חדלו להכין הפתעות הורגות.  הלוואי ולא ניפגש בקניון. מי שלא יקדים להם מכה – יחטוף.

אבל שלי וחבורת סוציאליזם מוחלט בהחלט לא רוצים "לסבול השפלות בממשלת נתניהו".

וזאת הברירה: או לעקם את האף מול ביבי או ללכת בדרך הזעקות של מרצ לאגף המתאיידים בהדרגה.

שכן, כמו אנשים ונשים, מפלגות מזדקנות ומאבדות את תכלית קיומן.

השכן הטוב של שנות ילדותי, דלת ליד דלת ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים, היה משה קול. שר תיירות מיתולוגי חביב שהוביל את "הפרוגרסיבים" ולימים את "הליברלים העצמאים".

אני זוכר את קולו בוקע מעבר לקיר כשתירגל בדירתו את קריאת הנאום הבא שלו מול מכשיר הקלטה והראי.  הוא השתדל, אך בתהליך הדרגתי וברור – הליברלים הלא תמיד עצמאים שלו הלכו ונמוגו.

מפלגת העבודה הקרועה בין סוציאל דמוקרטיה לעניים לשוק חפשי של מגדלי אקירוב רוכבת אל השקיעה הזאת. היא נמוגה כמפלגת שלטון ראשית.

ישיבה באופוזיציה לא תתקן זאת. ישיבה ליד הגה השלטון תשמר חלק מנכסי ההשפעה.

ההוכחה הברורה והחותכת לחולשת הלייבור הישראלי: מפלגה נטולת אידאולוגיה כמו "קדימה" ואינסטנט מנהיגה כמו ציפי לבני הדיחו את "העבודה" במחי קמפיין אדלרי אחד מן המשבצת של אופוזיציה ראשית.

עכשיו "קדימה" היא  מובילת "מחנה השלום".

יש גם דיאגנוזה רפואית: אם ד"ר אפרים סנה הותיק  פרש מן המפלגה והעדיף עליה ניסיון כושל  של הקמת מפלגת חוק וסדר – סימן שהמפלגה שהיתה לו בית  היא על פי הממצאים שלו – מפלגה חולה.   

מה לעשות עם שלי יחימוביץ'?

במקום לשחק בהצבעות ברגליים במליאת הכנסת על תקן זהבה גלאון חדשה ומשופרת אני רוצה לראות אותה יושבת עם תיק חברתי בממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו. יושבת ועובדת ועושה שעות נוספות עם נבחרת רבת ניגודים אך יעילה.

מניחה  לאהוד ברק למצות את יכולתו במשרד הביטחון לצד בנימין נתניהו. מגבה אותו. ממשיכה להמחיש במקביל את יכולתה הנחוצה מאד לנתב משאבים לצרכי רווחה.

אני מסתכן באבדן מוחלט של מעמדי בראשות ועד הבית בשל המשפט הבא: לא מעט דמוקרטיות במערב יכלו להתברך בצוות מנוסה כמו הצוות ביבי-ברק.

שניהם למדו משגיאות עבר כשעשו מסלול  קשה של קאם בק. הם נטולי אשליות באשר למרחב הפוליטי הישראלי ולזה שבמעגל המזרח תיכוני. הם שילוב יעיל לעת חרום כלכלית בטחונית.

העיניים של העובדים, עופר עיני, שידרג את עצמו והשלים את המשולש המוביל  כנוטר זכויות הרבים מאד שאין להם.

למה אני רוצה לראות עכשיו גם את "המורדת"  יחימוביץ' בממשלה? 

כי לא הכל דיבורים.

 

 

6 Responses to “הכל דיבורים על שלי יחימוביץ'”


  1. 1 יוסף 27 במרץ 2009 ב- 10:10 pm

    אני אישית מאמין ששלי תהיה ראש ממשלה ב 2020

  2. 2 אליעזר 27 במרץ 2009 ב- 10:08 pm

    האתר שלי שלי, שאליו אתה שולח אותנו, הוא הסבר למה הסיכוי שלך להשפיע על שלי להצטרף לממשלה – לא יעבוד. שלי הייתה למותג: מין יוגורט שלי, ובתור משהו במערכת הקול הזה יילקח ממנה. באתר שלה, בידיעה מאתמול, שלי מודיעה שהיא תצביע נגד הגזרות של ביבי: איזה גזרות? מאיפה את יודעת שאלה יהיו גזרות? עדיין אין תוכנית ואת כבר יודעת מה הגזרות? אתה צודק שהמצביעים בוחרים קואליציה ולא אופוזיציה, ושעל שלי להיכנס פנימה, למקום של ביצוע, ולא היא תגמור כמו יעל דיין, וחבל.
    ולשאלה ששאלת אותי: כן, זקנים, לא יודעים מי זה האח הגדול, מנותקים. ולחשוב שביבי היה מאותו מחזור.

  3. 3 חיים שיבי 27 במרץ 2009 ב- 12:11 am

    תודה. עופר כמובן. חייב לך תיקון

  4. 4 חיים שיבי 27 במרץ 2009 ב- 12:09 am

    ברק לא צריך להתאמץ כדי לייצר סוגיות בטחוניות. המרחב הקיומי שלנו מלא בהן.

  5. 5 יוסי דר 26 במרץ 2009 ב- 9:38 pm

    פעמיים לפחות אתה מאזכר אחד בשם גיורא עיני. מי זה?

  6. 6 דוד 26 במרץ 2009 ב- 7:50 pm

    ממשלת אחדות, חיים שיבי? 13 המנדטים אינם יכולים להיות משקל נגד לשאר חברי קואליציית הימין. אז מדוע לעבודה להיות תמיכה לפעילות ימין?

    ישנם אנשים שאינם מאמינים שברק הוא מתנה לביטחון של ישראל אלא רק יוצר עוד ועוד סוגיות בטחוניות שיש לטפל בהן. ברק, רמטכ"ל לשעבר, תמיד היה ימין. הצמד ביבי-ברק הוא כזה שמדינה שאזרחיה בעד דרך הימין (שליטה ויצירת סדר בכוח ולא בהסכמה לשלום שוויוני). שניהם כשלו גם בהובלת מטרותיהם הם ולבסוף חוזרים יחד לשלטון. אבסורד.

    כמעט כמו התוקפנות הישראלית כלפי איראן. מדוע אנחנו חייבים לתקוף את איראן? להזכירך, איראן היא לא המדינה היחידה שמחזיקה בגרעין. בין יכולת גרעינית לשימוש ישנו פער שעלול להפרץ על-ידי תקיפה שלנו. אנחנו לא כאלו חזקים. האם באמת רצוננו להיות השמשון של העולם?


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: