ח"כ א. לוי בנאום בכורה. כמה ואיך ניתן עוד לחסוך בעלויות הסיקור שלה ושל הנבחרים? כל הזכויות שמורות למרים אלסטר ולצוות המעולה של פלאש 90
א. נעמי לויצקי תובעת סכום מפולפל מרשות השידור עקב פטירה בטרם עת של תוכנית שהיא הינחתה בנושאי תקשורת תמורת סכום מתובל לא פחות. בכתב התביעה על פי דה מרקר מתברר שנותן העבודה שלה, הבוס הכל יכול של הרשות (נכון לעכשיו) משה גביש – היה עימה בעבר ב"יחסים אישיים".
מר גביש הציע לתובעת להנחות תוכנית תקשורת שבועית בערוץ הראשון. לתובעת ולמר גביש הכרות אישית עמוקה ורבת שנים, שכללה גם מערכת יחסים אישית – אינטימית. התובעת נעתרה להצעתו של מר גביש, בשל התפקיד שאותו מילא, יו"ר רשות השידור, ונוכח האמון הרב שרחשה התובעת למר גביש, עקב היכרותם העמוקה, האינטימית ורבת השנים".
מה טעם לניואנס הלוהט הזה בכתב התביעה? אך ורק כדי להסביר כי היו יחסי אמון והכרות עומק ברקע ההצעה והקבלה? למקד תשומת לב ציבורית נוספת אל ההליך המשפטי? להביך מאד את הנתבע ואת השידור הציבורי בכלל בעת שהערוץ הראשון בצומת רפורמה קיומית של להיות או לא להיות? שהרי יש שני צדדים לכל מערכת יחסים והתובעת היא צד שלא ניזוקה- כל העת -מהם.
ושאלה נוספת- מה חושבים עכשיו הרפורטרים והעורכות של רשות השידור – אלה שנדרשים ללא הרף לקצץ את עצמם או את משכורתם בשל ההתייעלות והרפורמה הקדושה – כשהם קוראים על סכומים שהובטחו? לומדים את נסיבות הבטחתם לטאלנטית שהובאה לרשות כדי לרענן אחד, חנן עזרן, עובד רשות ותיק שהוחלף?
אני מעריך כי לויצקי, בהיותה עיתונאית בדי. אן. איי, לא התאפקה מפני שהסיפור הוא מה שקורין בעגה המקצועית "סיפור טוב". כלומר, סיפור עם רייטינג. גם המשרד המיצג אותה, משרדה של עו"ד אורנה לין, עושה פוסט דוקטורט נמשך ביחסי עובדים ומעבידים בעיתונות הכתובה והמשודרת.
אני מקווה כי בעקבות תיק לויצקי -גביש תופק בערוץ השני (והראשון גם?) תכנית שתדון בהיבטים אישיים מאד בתעשיית התקשורת. אני מעריך כי לתכנית תהיה רמת צפייה מניחה את הדעת.
ב. שחר אילן נטש את תפקידו ככתב פרלמנטרי של "הארץ" ובבלוג בעל יושרה ושקיפות מעוררת הערכה שהוא כותב בקפה דה מרקר – פרט את הנסיבות. הוסבר לי שלמרות שביעות הרצון מעבודתי, עלותי יקרה מדי. אני כמובן לא שלם עם ההחלטה הזו, אבל היא לא היתה שלי . אם זה מה שקורה בעיתון שהיה ונותר עיתון איכות מוביל – מה יקרה בכלי תקשורת אחרים?
הצעות לייעול וחיסכון: בלוגרים יתנדבו לסקר את הכנסת על פי תור קבוע מראש. הצעה שתבטיח סיקור רב תרבותי ולא מוטה פוליטית. יתרון נוסף: ינתן ייצוג לכל שכבות וגווני הכותבים בישראל. ביום בו יבצר מבלוגר תורן לדווח יתנדבו לעשות כן עוזרים פרלמנטריים של חברי כנסת נבחרים ועל פי מפתח מאזן ובתנאי שיצהירו על מחויבות לדיווח אובייקטיבי. החומר יזרום – בחינם.
ג. בוקי נאה כבר לא כתב הפלילים של "ידיעות אחרונות". בוקי: טיפוס צבעוני עם קבלות ובהחלט כתב מאתגר עורכים. אני יכול להעלות על הדעת כמה תרחישים אפשריים שבהם היתקלות עם בוקי אינה יפה לבריאות עורכים ואיזונם ביום עמוס ובסמוך לדד-ליין מתקרב.
ובכל זאת – ואחרי הכל – איפה עוד יש כתבי שטח שכאלה שמתפוצצים מזעם מפני שהסיפור שלהם "לא נכנס טוב" ואיכפת להם עד הקצה "מה עשו לטכסט" שלהם ויש להם אומץ לומר את מה שיש להם לומר בפניהם של הממונים עליהם.
בשקלול סופי ועל פי מדדים של אופי המקצוע הקרוי עיתונות הייתי מעדיף תותח משוחרר שכזה על הסיפון על כל שיגיונותיו על פני כתב בעל אינטליגנציה רגשית המתבטאת בעיקר בכך שהוא יודע לבצע עיסוי אגו יעיל ונמשך למפעיל והפטרון שלו במערכת.
אבל בקטע הזה לפחות אני מה-זה-לא אובייקטיבי…
חיים שיבי 
שהכוונה היתה זאת- עקב יחסי אמון מיוחדים צד א הידוע כנעמי מוכן לסכן את המוניטין והיוקרה שלו בהגשת תכנית בערוץ של צד ב' – שלא צברה יוקרה בעבר וצריך לשדרג אותה -אם תנאים א ב ג יתמלאו. הם הובטחו – ולא מולאו. בעניין הדי. אן. איי- היא בהחלט עומדת בתקן העיתונאי…..
אינני בא להגן על נעמי לויצקי והתכנית שלה בטלוויזיה היתה רעה. אבל היא לא אשמה. אשם מי שנתן לה את התכנית בלא בדיקה ובלא הדרכה. אינני יודע מי האשם – גביש, שקלאר, מנהלי הטלוויזיה? אבל היא לא חטפה את התכנית בעצמה. שנית, אינני נכנס לשיטות עבודתה. היא אינה הראשונה או האחרונה שהתקדמה דרך יחסים אישיים. גם גברים (גיז או סטרייטים) התקדמו כך במקומות רבים, אבל לויצקי היתה עיתונאית טובה בכותרת ראשית, בידיעות אחרונות ועוד והיו לה הרבה סקופים רציניים. והספרים שלה על ברק ובית המשפט העליון טובים ומעניינים.
לא יודע מה הטעם לניואנס הלוהט הזה?
אבל אני יודע שהטוקבקיסטים – וכנראה לא רק – כבר עשו את הספין שלהם וקבעו שנעמי לויצקי פילסה את דרכה למסך הטלוויזיה – דרך הסדינים.
אם היא רצתה שזו התמונה שתצטייר – בסדר. כלומר, מוזר אבל בסדר.
ואם היא לא ציפתה לתמונה הזו – אז היא לא עיתונאית – בוודאי שלא בדי אן איי.