פרצופנו במראה מקרמיקה


 

ד. איציק ונשיא. כל הזכויות שמורות לצוות פלאש 90

 

דליה איציק שיפצה בתפקידה כיו"ר הכנסת את ביתה -מבצרה כדי שיהיה גם דירת שרד למען  הדר הממלכתיות הישראלית. זה עלה למשלם המיסים הישראלי כסף. הסיפור נחשף בתקשורת. כולנו הצצנו לסלון של איציק. ראינו את פרצופנו  נשקף מן האריחים.

היה סיפור טוב.

עכשיו- בהתבוננות מרוחקת של ימים אחרי– מסקנות ומאזן ביניים לא מרופד.

א.   ככל שיו"ר כנסת יגביר פיקוח על מנגנון הכנסת – כך הוא עלול לשלם בתדמיתו לאחר פרישתו.

יש במדינת ישראל – בשם עקרון הפרדת הרשויות – כמה שמורות מוגנות שאסור לגעת בהן אלא  בזהירות מופלגת. המערכת השיפוטית. משרד מבקר המדינה. בנק ישראל. הכנסת המתקצבת את נבחריה ואת עובדיה. מי שנוגע בהן היא בעיקר התקשורת ולעיתים כשהיא משמשת כלי. הטעם הוא שמי שאמור לפקח על אחרים לא יכול להיות תלוי בהם.

אפשר להבין- אך עדיין צריך לפקח.

אם מישהו מפקח "מדי"– הוא משלם. אנחנו נוסיף ונקרא סיפורים עם קבלות על יושבי ראש שסרחו – שבועות לאחר פרישתם מתפקידם. כאשר המלך או המלכה אינם יושבים עוד על כיסאם. כאשר "מותר" לחשוף סיפור ו/או להעביר תלונה למבקר המדינה.

שכן- מנגנון המתרגל לתנאיו אינו נוטה להסתכן בחשיפה כאשר הנחשף יושב עדיין על כסאו. המידע זורם "בעת האחרונה" שלאחר פרישתו. או אז נמצא לפתע "גרון עמוק", אלמוני בעל אומץ לב אזרחי שמוצא את דרכו – עם הסיפור המלא ועם קבלות מרשיעות– אל התקשורת.

ולי יש יותר כבוד לאלה שמגיעים לתקשורת כאשר הם מסכנים את עתידם ומקום עבודתם. כאשר הבוס הכל-יכול עדיין מחזיק בתואר.

לאורך השנים צבר מנגנון הכנסת עוצמה שהרתיעה גם את הנבחרים וגם את בכירי לשכת היו"ר.

חברי כנסת באו והלכו כל ארבע שניםעובדי המנגנון נותרו על כנם. אף יו"ר לא שש לקרב חפירות והתשה ארוך עם אנשים היודעים היטב איך ועל מה מוצא כל שקל בתקציב. מי שפוגע בהםכולל חברי כנסתעלול לגלות מאוחר מדי כי חומר רגיש הקשור לתנאי השירות שלומוצא את דרכו לתקשורת.

יושבי הראש, ברובם, העדיפו שקט תעשייתי ומו"מ שקט עם העובדים. בכנסת נרקמו הבנות ואף אחד לא טילטל אותן: אתה אל תיגע בתנאים שלי. אני לא אגע בתנאים שלך.

לאורך חודשים רבים התבוננו בכירים בכנסת מקרוב מאד בסגנון הניהול של היו"ר איציק ובמגוון ההוצאות שאושרו לתשלום. אך איש מהם לא העז להעביר מידע מלא לתקשורת בעוד איציק מכהנת כסמל מדינה ומרכזת בידה עוצמה פוליטית. איש לא לקה בהתקף אומץ כאשר מקורבה, אבי בלשניקוב ,החזיק בתואר מנכ"ל.

רק לאחר שאיציק עזבה את לשכת היו"ר ומצאה את עצמה עם ציפי לבני בכפור האופוזיציוני ורק לאחר שהמנכ"ל בלשניקוב דילג מזירת פעילותו הפרלמנטרית והפך מנכ"ל משרד מבקר המדינה- זרם חומר לתקשורת.

מסע טיהור הקרמיקה – לאחור.  

"תדע לך, חיים", אמר לי פעם יו"ר כנסת אחר, טוב מזג ואוהב אדם, דב שילנסקי: "החיים הפוליטיים הם גלגל. פעם ברל למעלה ופעם שמרל  למטה. מי שחי כאן צריך לזכור: הגלגל הזה מסתובב". אם איציק תגיע אי פעם לכהונת יו"ר נוספת  במשכן – אפשר להמר בבטחון סביר כי יהיה סיבוב חשיפות נוסף.  לא עליה.

ב.    כאשר כתב מגיע לאולפן עם תיק  קבלות ממוסמך על הוצאות נבחר ציבור – מה זה אומר?

זה אומר שמישהו טרח לסייע לו עם סיפור מתועד מבפנים. שהסיפור קיבל אור ירוק מגורם בעל נגישות למסמכים – ובעל גיבוי. אחד, אלמוני, עם סמכות ובטחון עצמי מלא במעמדו שלו וגם בכלי התקשורת הנושא את הבשורה– שלא יסגיר לעולם את המקור בפומבי.

יש בהדלפה בונוס כפול: היא מטילה בוץ על כמה מאנשי העבר והיא מייצרת הילת מטהרים ומתקני עולם על כמה מאנשי ההווה.

סיפור  קלאסי של החלפת משמרות.

נכון לטהר ולחשוף לאורה המחטא של השמש. אך צמרת חדשה שאלמוני מתוכה מגרש את שדי ושיפוצי העבר במעין טכס חשיפה פומבי –  עושה את הרפורמה המתוקשרת שלה בעיקר על גוויית המוניטין הרמוס של קודמיה. בכנסת, לא נמצא מבקר פנים חד עט שיעשה את העבודה בדו"ח שנמסר לציבור במעמד גלוי שכולו שקיפות. כשיש שקיפות – היא מודלפת.

 

ג.     מי הם "עושי הסדר" במנגנון

כאשר קם לבסוף יו"ר כנסת שמוכן לבדוק ולהעריך מקרוב את תנאי התעסוקה של המנגנון במשכן – על מי הוא מטיל את המשימה כפוית הטובה? על נאמן החייב לו. אחד שכל מסלול הקידום שלו תלוי ברצונו הטוב. נושא כלים באופיו.  

אין פסול מובנה בדמות שכזאת. רבים וטובים בפוליטיקה הישראלית צמחו כנעריו של. גדלו לאורה של. ואחר כך עמדו על רגליהם שלהם ובנו לעצמם מותג וקריירה ראויה.

אני רוצה לראות במוקדי הכח רפורמטור מסוג אחר. אחד שלא מקורב ולא חייב. עצמאי להחריד. אפילו בלתי צפוי.

סיוויל סרוונט למהדרין שלא צמח בערוגה פוליטית ולא נשא כלים לאיש/ה.

       ואין רבים. 

 

5 Responses to “פרצופנו במראה מקרמיקה”


  1. 1 חיים שיבי 27 במאי 2009 ב- 1:36 pm

    אורה את כמובן יודעת על מה את מדברת. וגם אני אחרי 17 שנות סיקור פרלמנטרי קרוב מאד יודע על מה אני מדבר. הסוגיה שהעליתי כאן אכן כוללת נגיעה בכמה הבטים הראויים לבחינה בכל חשיפה ציבורית מוקיעה. יחסי השולח והשלוח. המניע. העיתוי. מחיר ההעזה או העדרה של העזה. כל אלה נושאים שפרשת הקרמיקה מעלה דיון בהם. אבל בואי נאמר כך- כאשר יש תעוזת חשיפה ממוסמכת בקרב עובדים – ימצא גם הכתב/עורך שלא יעשה חשבון ואפילו אם בעל השררה יושב עדיין על כיסאו.

  2. 2 אורה 27 במאי 2009 ב- 1:22 pm

    חיים, היית צריך לבקר את חברינו העיתונאים (אותנו) שיודעים הרבה דברים ולא רוצים להסתכסך עם בעל השררה, אז מעלימים עין. ואתה, אני וכתבי הכנסת לדורותיהם יודעים שהיה לכתבים מה לכתוב על דליה איציק בתקופת כהונתה, אבל למה? למי זה טוב? והרי בטוח שהיא תחזור לעמדה בכירה= והרי ידוע שפוליטיקאים הם נקמנים, מה עוד שבתקופת כהונתם אנו מקבלים מהם סקופים בתמורה לשתיקתנו. מי שחושף או מבקר משלם על כך מחיר ואני יודעת על מה שאני מדברת.

  3. 3 יוסי דר 27 במאי 2009 ב- 10:35 am

    אפשר לכתוב ספר שלם על מעמדו של המניע בתוך החשיפה.
    בכל אופן,
    חשיפת המניע נועדה, לא פעם, להסיט את תשומת הלב מהחשיפה העיקרית, ורצוי שלא להתבלבל בעניין הזה.

  4. 4 חיים שיבי 27 במאי 2009 ב- 10:11 am

    אני מעדיף – כמובן – חשיפה בכל מועד. אלא שלזאת המתבצעת מול כח בשיאו – יש בעיני משקל סגולי אחר. ובכלל- אין מצב שלא אבדוק בנוסף לעיתוי גם את סוגיית המניע.

  5. 5 יוסי דר 27 במאי 2009 ב- 9:11 am

    חיים,
    מדבריך אפשר להבין שמי שחשף – אכן במאוחר – את הקבלות של דליה איציק ביצע מעשה מגונה.
    האמנם?
    האם אתה מעדיף – או מיד (כשאיציק עדיין מכהנת) או לעולם לא?


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: