איגרת לרב עובדיה יוסף (ולרבנית מ. ארלוזורוב)


כבוד הרב מרן עובדיה יוסף שליט"א

מדי שבוע נושא כבודו דרשה המעצבת את דרכם של רבים. מסייעת להם לגבש הליכות חיים. מכניסה אותם בנועם לעולמה של תורה. גלשתי והאזנתי באתר המביא את דרשות מוצאי שבת  של כבודו ומצאתי בהן הוראה על הקפדה יתרה וזהירה ביחסים שבין אדם לחברו. שיהיה אדם זהיר בהם מאד.

ויורשה לי אם כן לכתוב כאן על אחד הרגעים המעצבים בחיי כעיתונאי וכאזרח בארץ מרובת קרעים שבין אדם לחברו. אני עושה זאת כהקדמה לבקשה.

באתי אל עורך משכמו ומעלה ושמו אדם ברוך והוא איננו עוד בין החיים. ביקשתי ממנו אישור לניסיון לבקר רוצח בכלאו. לראיין את יונה אברושמי רוצחו של אמיל גרינצוויג ז"ל. אמרתי כי אני רוצה לראיין את אברושמי – האיש שרצח צעיר רודף שלום בחורף 1983- רק מפני שהוא ואלה שצעדו לידו חשבו אחרת.

בימי כסטודנט למשפטים למדתי כבר בשנה הראשונה ללימודי על הר הצופים את ההבדל שבין המחשבה הפלילית לבין המעשה הפלילי. את הנפקות המשמעותית שבמעבר בין זאת לזה. ורציתי להבין וללמוד מפיו של רוצח את הרגע בו החליט לבצע פעולה אלימה. את הרקע. את המניע. את המעבר ממחשבה של שינאה לאלה שאמרו לו כי הם בוגדים בעמם – למעשה פלילי קטלני.

לאחר החלפת מסרים בדרכים עקיפות עם אברושמי – ובהסכמתו – נכנסתי לכלא והראיון  התבצע ופורסם במגזין "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". יצאתי מן השיחה עם ידיעה מוחלטת כי הרגע בו התגבשה באברושמי החלטה לקום ולעשות מעשה שלא יעשה היה הרגע בו שמע נאום פוליטי אחד יותר מדי בגנות אנשי "שלום עכשיו".

נראה היה לו כי הוא נקרא, אישית, אל הדגל. כי אין להסתפק עוד במילים מבלי לנסות להוציא גזר דין לא כתוב אל הפועל.

אברושמי שמע מפי אלה שהוא ראה בהם סמכות מילים שהפכו את  אנשי "שלום עכשיו" – לאחרים. למותרים לפגיעה. לא הייתי זקוק עוד להוכחות לכך שמילים יכולות להרוג. בשנים שבאו לאחר מכן נמצאו לנו – לעומק צערנו – הוכחות נוספות.

האם לא תאמר בדרשתך השבועית לצאת מרעיתך ובעיקר לחברי הכנסת של ש"ס שאת רובם אני מכיר ומוקיר כי תהיה אשר תהיה דעתך ודעתם על אנשים שנטייתם המינית אחרת – בל יהין איש ירא שמים בקהל ישראל להרים את ידו ולפגוע באחרים אלה בכבודם בנפשם או ברכוש. ואין אני רומז חלילה מבלי דעת על זהותו של הרוצח. ואלה דברים ברורים בעניין שבין אדם לחברו שאינם צריכים ראיה.  ואף חילוני מובהק שכמוני יודע זאת.

ואם כן מה יועילו דברים מפי כבוד הרב? וסבור אני כי אם יש מילים שעלולות להרוג,  יש מילים שיכולות להציל חיים.

 

מרחמת על אתיופים

מירב ארלוזורוב קובלת בדה מרקר על אלה השופעים רחמים על הסודנים. והיא מוסיפה ושואלת ופוסקת כך:  "כולם מרחמים על הסודנים, איש אינו מרחם על האתיופים – שיכלו לעבוד במקומם".

האם הכוונה לתפישת ג'ובים מבוקשים באקדמיה? למצב מקוצץ השעות הנוספות בשרות הציבורי? למפוטרי היי-טק? לא. הכוונה היא לעבודות השחורות מאד המאופיינות על פי הכתבה בכך שהן מיועדות בעיקר לשחורים.

ומוטב לאתיופים העניים ולילדיהם, כותבת ארלוזורוב, כי האתיופים (השחורים שלנו ח.ש) יעשו אותן במקום שיעשו על ידי העובדים הזרים הסודנים (שחורים אחרים ח.ש)

וחייב אני להודות כי מפלס הרגישות שלי לזיהוי מיידי של צבע עור ועבודות בתחתית הסולם עולה בהדרגה. גבר עוד יותר למן הרגע בו שמעתי כיצד צעיר ישראלי  מורה בפטרונות לעיתונאית בכירה בת העדה האתיופית לפנות כלים משולחן הצהריים במסעדה במלון באילת מפני שהיא – שחורת העור – לא נתפשה בעיניו כמי שיכולה להיות אשת תקשורת כאחרים בסביבתה.  

ומה מקומם אותי – בכל הכבוד- במשפטים כגון אלה? אולי הנימה המשתמעת לפיה בני עדה אחרת הם "עובדים טבעיים" של מלאכות חוטבי עצים ושואבי מים. ואם טעיתי בכוונת  הכותבת   – ועל פי השיעור שלמדתי בפס רחב מפי הרב עובדיה יוסף – הריני מתנצל מראש כמי שנזהר מאד ביחסי אדם וחברו או חברתו.

 

 

7 Responses to “איגרת לרב עובדיה יוסף (ולרבנית מ. ארלוזורוב)”


  1. 1 חיים שיבי 15 בספטמבר 2009 ב- 10:45 pm

    תודה על הקישור עמיר – והעירנות בעניין הדף.

  2. 2 עידן רבי 15 בספטמבר 2009 ב- 8:11 pm

    בהמשך לדברים שלך בנוגע לאברושמי, ראוי להזכיר ראיון של יגאל עמיר שבו דיבר הרוצח על ההשפעה של רפול, שרון וגנדי על מעשיו.
    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-177410-00.html?tag=20-08-50

  3. 3 dugmanegdit 3 בספטמבר 2009 ב- 10:25 am

    חיים, אי אפשר להגיע לדף הראשי שלך כאן ברשימות. לחיצה על ההפניה כאן או בדף הראשי של רשימות מובילה להודעת שגיאה!

  4. 4 dugmanegdit 3 בספטמבר 2009 ב- 10:23 am

    הדברים אותם כותבת ארלוזורוב אינם נעימים אולי לאוזן, אבל המצב הוא שמצב השכלתם של רוב יוצאי אתיופיה המבוגרים הוא כזה שהם לעולם לא ימצאו משרה טובה יותר מאשר ניקיון או סיעוד, וממה שידוע לנו אודות מהגרים בכל המקומות – מי שהוריו מצאו עבודה והתפרנסו בצורה סבירה, בדר"כ סיים בית ספר (ואף לימודים אקדמיים) והתקדם בחיים. אין שום דבר "טבעי" בכך חוץ מאשר העובדה שגם מי שעלה מרוסיה וזו רמת השכלתו עובד בדר"כ בעבודות שכאלה (ולראיה – תסתכל בפעם הבאה שאתה בסופר בפני האנשים שמשרתים אותך ופתח עימם בשיחה. אתה תלמד רבות מכך) כך שמבחינת הדברים עצמם – היא אכן צודקת.

  5. 5 חסיבה 10 באוגוסט 2009 ב- 8:21 pm

    מירב ארלוזורוב היא כלכלנית בעלת דעות מוצקות – וימניות מאוד. כמו שכל איגוד מקצועי הוא בעיניה מוקצה מחמת מיאוס, כמו שכל מיסוי הוא מיותר ומדינת הרווחה – מותרות שאין בהם צורך, כך היא מקבלת כמובן מאליו שיש אנשים שצריכים לנקות אחריה, לשטוף את כליה ולטאטא את רחובותיה. אותם אנשים הם כמובן אלה ששונים ממנה: הם לא בוגרי האקדמיה ולא נכדים של רחוב מרכזי בתל-אביב…

  6. 6 אורי-תימני 6 באוגוסט 2009 ב- 1:01 pm

    מוסר העבודה של העליה הרוסית מעורר השתאות
    צאצאי הקופאיות שהפכו למנהלות משמרת יהי טוב יותר
    סבא של עבד עבודת פרך בכדי לתת לאבי הזדמנות שהוא קיבל וניצל אותה
    ועל כך אני מודה לסבי, לאבי ולקב"ה
    מבלי לבקר אף אחד בעדה האתיופית, אני בטוח שאורלוזורוב מתכוונת רק לטוב
    שבת שלום

  7. 7 דודי 6 באוגוסט 2009 ב- 12:58 pm

    פרובוקטיביות – כותרת מאמרה מהיום היא "טיפש מי שלא מרמה את הביטוח הלאומי", שכמובן משתמע ממנה שמי שאינו מרמה כאשר יש לו אפשרות הוא טיפש, ולא, למשל, אדם ישר.

    הניסוח הבוטה של המאמר על העובדים הזרים גם הוא ממלא אותו תפקיד (הרי היא יכלה להעביר את אותו מסר בלי להתייחס לעדה מסוימת).

    כאשר אדם נתקל בפרובוקציה כזו עולה תמיד השאלה אם להסב את תשומת הלב אליה כדי לגנותה, או להתעלם כדי לא לשחק לידי הפרובוקטור.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: