לא בלי ציפי והתקווה-לה


מערכת "הארץ" הקדישה לאחרונה מאמר מערכת קטלני לבנימין נתניהו. מתברר כי האיש, נטען שם, יודע לנאום. אבל לא הרבה יותר מזה. אין תהליך מדיני – נכתב בכתב האישום הזה – והושטת היד של נתניהו לאבו מאזן "נבובה".

ראש הממשלה הפך ל"מופע וירטואלי". יש מילים. אין מעשים. 

נכון. "הארץ" זה לא "ישראל היום". אך רק לאחרונה זכה תקוות העולם הנשיא אובמה בפרס נובל לשלום –לא בשל שפעת מעשים אלא בעיקר בשל היכולת למקד במילים רוח של תקווה חדשה – גם לאזור  המוכה שבו אנו חיים.

אלה הרוצים בשלום מזרח תיכוני לא מיהרו לכנות את אובמה נשיא וירטואלי.

היכולת לנסח במילים ולתקשר חזון ודרך או תקווה היא כשלעצמה נכס מנהיגותי מן המעלה הראשונה. היא אינה באה במקום מעשים אך היא  חלק משמעותי מארגז הכלים של כל מדינאי ביצירת מתווה ובסיס לאומי של הסכמה רחבה.

ההיסטוריה האמריקנית והישראלית טעונה בלקח הזה ועוד מן הימים שמנהיגים כתבו בעצמם חלקים מנאומיהם. מאז "אין לנו לפחד אלא מן הפחד עצמו" של רוזוולט דרך "אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען ארצך" של קנדי ו"יש לי חלום" של לותר קינג ואפילו "אנו עם קטן אך אמיץ" של דיין אחרי גימגומי אשכול –וכמובן "אני, מספר אישי 30743, רבאלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא הגנה לישראל וחייל בצבא השלום".

יותר מכל מדינאי אחר בעת הזאת ביבי הוא זה שמנסח את בסיס ההסכמה הרחב שיכול להביא לתזוזה מדינית.

א. אימוץ "עם פרפרים בבטן" של שתי מדינות לשני עמים.

ב. שמירת גושי התיישבות גדולים מעבר לקו הירוק ואמירת לא למדינת חמאס שהיא זרוע אירנית ארוכה.

ג. התייצבות לא מתנצלת בזירה הבינלאומית מול נזקי דו"ח גולדסטון עם מוכנות מחושבת לועדת בדיקה כחול-לבן של התנהלות "עופרת יצוקה".

אותו אגף בשיח הציבורי שאינו נלהב מן היכולת הרטורית של נתניהו אינו מוקסם גם מעודף יכולת הביצוע של אהוד ברק. אפשר להאשים את ברק בכך שכותבי הנאומים שלו אינם מן השורה הראשונה – אך אף אחד לא יכול לזלזל ביכולת שלו לבצע – את מה שצריך לבצע.

ברק אינו מספק למפלגת העבודה חזון והוא מביא לדניאל בן סימון כאבי לב במקום נשמה ולכידות. אך עופרת יצוקה מתוצרת ברק סיפקה חודשים של שקט יחסי לדרום. במינון מוקפד שילוב כישורי ההסברה של נתניהו והניסיון הצבאי המבצע של ברק יוצר מנהיגות שבה השניים משלימים זה את זה. 

מה חסר?

 חסרה ציפי. כל עוד  השניים האלה מובילים כאשר "קדימה" בראשות לבני נותרת בחוץ ובכפור האופוזיציוני – לא יעזרו נאומי בר-אילן או ועידת הנשיא וגם לא מבצעים שיתוארו כמבצעים שנתקעו באמצע. לא הסתיימו בזמן לפני שנגרם סבל לאוכלוסיה אזרחית וגם לא השיגו את מלוא יעדם מפני שלא השיגו את חיסול החמאס.

בסרטה "כל אנשי הקמפיין" תיעדה ענת גורן את ראובן אדלר, מי שהוביל את מסע הבחירות של "קדימה". הוא עשה עבודה מעולה והמצלמה קלטה אותו ברגעים של דיונים קדחתניים במטבח הסיסמאות של ארד ואדלר. מי שראה את הסרט לא ישכח את המשפט האדלרי לפיו יש לספק לעם בישראל תקווה. או בניסוח שלו "התקווה-לֶה".

ביבי מסביר יעיל. אם יש משהו שברק יודע זה לבצע. חסרה ככל הנראה רק ה"תקווה-לה" בדמותה של ציפי לבני. אני רוצה לראות אותה בפנים ואת ליברמן בחוץ- כדי שעם המשוואה של עוד 28 ידיים בכנסת שהם מרכז פוליטי מתון – גם ביבי יוכל להתחיל לבצע.

 אני קורא שהאיש המוביל את "ישראל ביתנו" מוכיח את עצמו כמנהיג שקול בדיונים פנימיים. מרגיע אך בלתי מספיק. ליברמן הוא בד אדום התוקע את ישראל עמוק יותר  בפינת המצורעים של הזירה הבינלאומית.

מעולם לא היה שר החוץ של מדינת ישראל לנכס יעיל יותר לאלה שעושים הסברה בצד הפלשתינאי.

 את המהלך המדיני הקשה שבפתח חייבת להוביל שלישיה אחרת.

ביבי. ברק. ציפי.

(ושלי יחימוביץ כמובן).

 

13 Responses to “לא בלי ציפי והתקווה-לה”


  1. 1 חיים שיבי 25 באוקטובר 2009 ב- 8:12 pm

    מה שיכול להכניס את לבני בחזרה הוא הלחץ בשורות שלה להיצמד בחזרה לעטיני השלטון. כמה מהם פשוט נהיים חולים על ספסלי האופוזיציה. ככה זה במפלגה שנולדה משתי מפלגות שלטון ועל פי כל החישובים של העולים על סיפונה הם היו אמורים לשוט למקום אחר. באשר לקיומה של אופוזיציה – החשבון הפוליטי שלי הוא שברגע אמת של הסכם מדיני שס או לפחות ליברמן בחוץ. כלומר – הגרעין הקשה של הימין לא ילך את כל הדרך להסכם שהצד הפלשתינאי יכול לחיות עימו. כשאני אומר גרעין קשה של הימין אני מתכוון גם לתרחיש אפשרי של פיצול שורות בליכוד עצמו. כך או כך – היעד המרכזי של מדינת ישראל היה ונותר הקרב על השלום. למען יעד כזה אני מוכן לקואליציה ימנית מתונה +מרכז שהיא הרוב בכנסת ולאופוזיציה קולנית אך קטנה יותר.

  2. 2 אסתי 25 באוקטובר 2009 ב- 8:03 pm

    שכחת את החשיבות של האופוזיציה.
    מושג שבארץ הזאת כבר לא יודעים להבין עד כמה הוא משמעותי וכמה חשיבותו גדולה. לפעמים יותר מחשיבות הממשלה.
    וטוב שציפי לבני באופוזיציה. לפחות כדי לתת לנו איזו מראית עין קטנה של דמוקרטיה.

  3. 3 ישראל 25 באוקטובר 2009 ב- 3:18 pm

    הניתוח והמסקנה נכונים וחדים, כראוי למי שכתב כה רבות על המערכת הפוליטת. אך מי יכול להביא את לבני לממשלה , כאשר האגו והחישוב הפוליטיהצר (שבהחלט יכול להיות מוטעה) מקבעים אותה באופוזיציה.בטח לא מאמר ברשימות…
    לצערנו בעידן האדלריזם, רק אדלר (ואייל ארד) יכולים לשכנע אותה. אבל הם מקבלים שכר כדי לחזק אותה פוליטית , ולא כדי לתת "תקווה לה" לעם היושב בציון.מייאש , אבל לפחות הבה וניישיר מבט במציאות.

  4. 4 חיים שיבי 25 באוקטובר 2009 ב- 2:21 pm

    היתה לי זכות לעמוד על המדשאה בבית הלבן כאשר רבין וערפאת לחצו ידיים ויצאו לדרך אחרת. או לפחות כך רצינו להאמין וידענו שזאת לא תהיה דרך סוגה בשושנים. שני המובילים בצד הישראלי רבין ופרס לא היו מאוהבים זה בזה בלשון המעטה. רבין לא היה מאוהב בערפאת בלשון המעטה גדולה עוד יותר. ערפאת בכלל עשה טובה כשהסכים לוותר על אקדחו הצמוד. זה לא היה רגע של פיוס אמיתי כמו הרגע בו ראיתי את אנואר סאדאת יוצא ממטוס בשדה התעופה על שם דוד בן גוריון וידעתי – כחייל לשעבר בחזית המצרית – כי הפרק הזה אכן הסתיים. מה אני מנסה לומר. אפשר לעשות שלום גם עם מנהיגים שהם פחות ממושלמים. אפשר לפחות לנסות. ואם ניקסון היה פחות ממושלם ועשה מסע לסין – אז ביבי יכול לעשות את המסע לרמאללה. אם נמתין למנהיגות מושלמת נמתין עד קץ הימים.

  5. 5 אסתי 25 באוקטובר 2009 ב- 2:00 pm

    שאת הלופים האלו הוא עשה שוב ושוב. אמר שהוא ממשיך את הסכם אוסלו וחירבן עליו. אמר שהוא מקים ועדת חקירה ושתי דקות אחרי זה חפץ דוברו הסביר שלא לזה הוא התכוון אלא לההוא.

    ובעניין שינוי דעה, דווקא בימים אלו המתקרבים לארבעה בנובמבר כדאי להזכיר ראש ממשלה שבאמת עשה שינוי של 180 מעלות מדעותיו והלך בכל הכוח על הסכם אוסלו. לחץ יד לעראפאת למרות התנגדותו הפנימית וסלידתו מהאדם וגם שילם בחייו על כך. הוא באמת שינה ולא רק במילים אלא בפירוש במעשים.

    ולהבדיל, ובכל זאת יש נקודות דמיון – אריק שרון. וגם ציפי לבני לא הגיעה מהמפלגה הקומוניסטית ואפילו לא מהקיבוץ הארצי אלא מהמרכז של המרכז של הרוויזיוניזם, ככה שלא הייתי רצה להתפעל מהשינוי שנתניהו העטה על עצמו. כי כל הדיבורים על שינוי דעות הכל קלאם פאדי. גורנישט מיט גורנישט כמו שסבתא שלי היתה אומרת.
    בכל מקרה דבר אחד לא השתנה אצלו – אי האמינות. וגם עוד כמה דברים אחרים – אי לקיחת אחריות, חוסר אג'נדה, חוסר אמינות ובעיקר ריק אחד גדול שנמצא במקום בו היה צריך להיות מנהיג.

  6. 6 חיים שיבי 25 באוקטובר 2009 ב- 1:37 pm

    כמו שאומרים הילדים זאת לא חוכמה לומר ולתקשר את מה שאתה מאמין בו משחר נעוריך ולזכות באהדה. קשה יותר להצהיר חד משמעית על הצורך בהקמת מדינה פלשתינאית לצד ישראל – בתנאי שלא תהיה מדינת טרור – כאשר אתה בא מבית היוצר של נתניהו. אני מעריך דוקא אנשים שיודעים לשנות עמדות מול המציאות. בגין היה כזה. באשר לפסק הדין בעניין ביבי- אני מוכן לתת לו אשראי ולהמתין – בתנאי שהוא יעבור לפסים מעשיים לאלתר. כלומר- יחליף את האגף הניצי בקואליציה באגף ימני מתון.

  7. 7 אסתי 25 באוקטובר 2009 ב- 1:20 pm

    אם אתה מביא כדוגמא את אובמה שלא עשה דבר עדיין אבל הפיח תקווה, הרי נתניהו הוא בדיוק ההיפך ממנו.

    אם החוזק של אובמה הוא בכך שיש לו אידיאולוגיה מסודרת וכוללת כל סעיף ועכל היבט, הרי שנתניהו ההיפך ממנו.

    אם אתה מדבר על הכוח של מילים – הרי נתניהו מוכיח בדיוק את החולשה של המילים. כי כדי שהן תעשנה משהו (המילים) אתה צריך להאמין לדובר אותן. הנתניהו מעולם לא עורר שום רגש כזה – לא של אמון ולא של ביטחון כי מה שאמר עכשיו הרי ישתנה בעוד חמד דקות לכל המאוחר.

    בקיצור – אם יש משהו שמדינת ישראל צריכה להיפרד ממנו בהיותו עול כבד ונטל עליה ועל גורלה זה הצמד ב.ב. ביב-ברק.

  8. 8 אזרח. 25 באוקטובר 2009 ב- 12:39 pm

    ביבי הוא חליפה ריקה.כל חייו הוא היה חליפה ריקה.אפשר לכנות את ביבי בכל תואר.אבל לכנות את ביבי מדינאי?לדעתי,המדינאי האחרון שהיה כאן היה מנחם בגין.ביבי,הפוליטיקאי,איש ארץ ישראל השלמה,נגרר כמי שכפאו שד למקום שהוא אינו מרגיש נוח בו .ביבי אינו הולך לשם מתוך ראייתו התבונית כמדינאי.
    באשר לאובמה,כתבת:"אלה הרוצים בשלום מזרח תיכוני לא מיהרו לכנות את אובמה נשיא וירטואלי."
    אישית,מעולם לא דיברתי על שלום,אלא על פתרון מסויים לסיכסוך.גם אני רואה באובמה נשיא וירטואלי,אבל אני גם רואה את אובמה כרע במיעוטו .אובמה עולה על ביבי עשרות מונים בזה שכשאובמה מדבר ,אובמה מצליח להעביר את המסר שהוא רוצה,אבל אינו יכול.(המערכת הפוליטית-כלכלית-בטחונית בארה"ב לא תיתן לו ). לביבי איני מאמין. ביבי יכול,אך אינו רוצה.כל הדיבורים על שתי מדינות,בלה בלה, זה למשוך זמן.עד שימות הפריץ,(אובמה ) או שהמצב ישתנה.

    על אובמה הוירטואלי הגבתי כאן:

    http://www.notes.co.il/iris/49270.asp

  9. 9 ניקיון בקליק 25 באוקטובר 2009 ב- 11:46 am

    כאשר ליברמן יתחיל לנקות עם ישראל יתחיל לנשום
    אוויר פסגות וריח או….

  10. 10 חיים שיבי 25 באוקטובר 2009 ב- 8:56 am

    ליברמן ינקה כמובן תחילה……

  11. 11 חיים שיבי 25 באוקטובר 2009 ב- 8:54 am

    תודה על מדידת החום אך מה יכול להיות יותר צונן מן המשוואה הפשוטה הבאה. ליברמן וישי ואלי דנון ונוטרי ארץ ישראל השלמה לא מאפשרים ולא יאפשרו לנתניהו התנהלות של פשרה היסטורית מאוחרת אך נחוצה מול אבו מאזן. אי הכללת קדימה בממשלה היתה תאונת אגו משותפת של ביבי וציפי. צריך לתקן את זה לפני שיהיה מאוחר. באשר לריצה לכנסת…אחרי 17 שנה שישבתי שם ללא צורך לחייך לתינוקות ולבקר בסניפים…אני אשקול.

  12. 12 ניקיון בקליק 25 באוקטובר 2009 ב- 8:29 am

    ליברמן הוא פולטקאי הכי יצרתי שיש לנו
    דעתי הוא יביא שלום

  13. 13 יובל 25 באוקטובר 2009 ב- 8:14 am

    הטקסט שלעיל הוא הכי פחות פרשנות פוליטית והכי הצהרת עמדות פוליטית שקראתי מפיך זה זמן רב, אולי מעולם. אתה במיטבך כשאתה מהלך על התפר שבין פוליטיקה, תקשורת והמונים. כאן, משום מה, אתה מגלה צורך להשמיע כמיהות לב פוליטיות, במקום אבחנות קרות. שמא מדובר בצעד ראשון בדרך שבה פסעו יחימוביץ ובן סימון?


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: