איך אומרים אריה דרעי —בפיליפינית?


 

נסעתי לשדה התעופה להביא את וילמה נקאלאבן כדי שתסייע לי לטפל באבי. כדי שנוכל לשמור עליו איתנו ולא להעבירו למוסד מוגן יוקרתי- כאילו. וילמה הגיעה מ-מינדנאו, בפיליפינים. כשחזרנו משדה התעופה היא הניחה בצד את המזוודה הקטנה שלה והתעקשה להתחיל לעבוד – עם סירוב מחוייך לבקשה שתנוח מעט אחרי הטיסה.

אני זוכר היטב את הרגעים הראשונים שלה בבית. את השקט בו ניגשה למלא את משימת הטיפול בקשיש חולה. את העדינות הלא ישראלית שהיתה בכל תנועת יד. את דרך ההגשה של משקה למיטת החולה. את דרך הטבת הכרית. 

ובעיקר- את החיוך המרוצה הראשון שעלה על פניו של אבי, הפנים שהמחלה עיוותה – אך לא גזלה עד תום את ניצוץ השובבות שנותר בעיניים. כשהיא הורידה ממנו את מסכת החמצן הוא ביקש ממנה להביא לו סיגריה ובלי שאף אחד ידע. אני מוכן להמר כי אחר כך- כשהוא התאושש והם היו עושים טיולים – שלובי זרוע –  בחצר – היא הביאה לו אחת. מפני שכשהם חזרו הביתה היה לו חיוך רחב עוד יותר.

בימים הראשונים של מלחמת המפרץ הסברתי לוילמה שאין לדעת כיצד יתפתחו הארועים ויתכן שלאוכלוסיה האזרחית בישראל נשקפת סכנת חיים. הצעתי לה לבחור בין כרטיס טיסה הביתה לפיליפינים לבין קבלת מסכת אב"כ והישארות בירושלים כולל הצורך להיכנס מדי פעם למרחב מוגן ואטום עם קשיש שמצבו הבריאותי הלך והתדרדר.

וילמה הביטה בי כמי שאינה מבינה כיצד אני מעלה על דעתי שאלת ברירה ובחירה  שכזאת והשיבה בנימה שהיתה הקרובה ביותר לנזיפה ששמעתי ממנה לאורך כל השנים שחיה בביתי – בחדר אחד עם ילדי.

היא אמרה בפשטות: אני איתכם.

כשהיה צורך להיכנס לחדר האטום ולהוציא את החולה ממיטתו ראיתי שוב בפליאה כיצד הצעירה הצנומה וקטנת הקומה שבאה אלינו מצליחה להרים – בלחץ של אזעקת חרום – איש כבד ולהושיבו בכסא גלגלים. הכל מבלי לאבד את שלוות רוחה. כל תנועה מחוייבת ומוקפדת עד תום. אני לא הייתי יודע איך לעשות זאת.

כשהמטופל שלה – שמואל ז"ל – נפטר, וילמה עזבה אותנו ובבית נפער חלל שלא מולא מעולם. למדתי מעט מילים בפיליפינית ומדי פעם אני מצליח להצחיק  עובדת פיליפינית שיושבת ומתחממת על ספסל בשדרה הסמוכה למקום מגורי לצד הקשיש המטופל שלה כשאני מנסה לברך בקר טוב במבטא פיליפיני מדויק.

וילמה חזרה לארצה ועם השנים הקשר נותק. היא לא הביאה מחלות וסמים – כנטען על ידי שר הפנים אלי ישי כלפי העובדים הזרים שהוא מנסה לעצור. ציטוט: "יבואו מאות אלפי עובדים זרים עם מחלות צהבת, שחפת, חצבת, איידס, סמים ונתונים קשים". היא הביאה אור. היא הפכה לאחותנו הזרה- האהובה. ואחר כך היא לא היתה זרה עוד.

מי שמעליב את העובדים הזרים בישראל – מכל מוצא וצבע – מעליב אותי.

לא שאני מתפלא מאד על הניסיון של השר אלי ישי להדביק אות קין מרתיע שכזה על מצחם של עובדים זרים. זה בהחלט תואם את המתווה הכללי והמרחב הצר כקיטון של מה שיש לאיש הזה להביא לשיח של החברה הישראלית במגוון של תחומים – בין החברתי לבין המדיני.

אז אלה איחולי הלא זרים והמקומיים מאד לאלי ישי: כבוד השר, אני מאחל לך חגיגית שהרב אריה דרעי יחזור להיות המנהיג המוכר והמוביל של תנועת ספרדים שומרי תורה. נראה לי כי לדרעי– אחרי כל הקלון – יש יותר ממה שיש לך להציע.

איך אומרים יובא דרעי במקום ישי —בפיליפינית?

בצילום – וילמה.

 

5 Responses to “איך אומרים אריה דרעי —בפיליפינית?”


  1. 1 שחר 3 בנובמבר 2009 ב- 3:30 pm

    חיים תודה על הפוסט.

    9, אם אתה מגיב מטעם, אז אולי הגיע הזמן לגילוי נאות. אתה עושה פייסט לתגובתך בכל בלוג אפשרי שמתנגד לגירוש. ספר לנו מי אתה.

  2. 2 9 2 בנובמבר 2009 ב- 1:42 am

    אנחנו אזרחים כאן. עובד שיש לו מדינה שהוא אזרח שלה ושחייו אינם בסכנה בה ושסיים את התקופה החוקית שלו כאן צריך לחזור למדינה הזו (או לכל מדינה אחרת שתחפוץ לקלוט אותו). באותה מדה, אם אשאר בארה"ב מעבר לאשרה החוקית שלי תהיה לארה"ב זכות לגרש אותי לישראל (והיא תשתמש בה. גם אם זו היתה אשרת עבודה).

    גם בישראל יש מסלול כזה. קראו את חוק האזרחות ותראו. הצעתי לאפשר שימוש בו למי שנמצא כאן עשרים שנה באופן חוקי. האמריקאים יעיפו לכל הרוחות ישראלי שעובד באמריקה באופן לא חוקי ואז מבקש להתאזרח. ומי שנמצא כאן עשרים שנה באופן לא חוקי הוא לא ישראלי. אין לי שום כוונה לאפשר לשאלה "מיהו ישראלי" להקבע על פי "מי הצליח להתגנב הנה ולהשאר כאן מספיק זמן בלי שישימו לב אליו". רק הישראלים יקבעו מי מצטרף למועדון שלהם.

    ילדים בני ארבע של אנשים שאינם אזרחי ישראל אינם "ישראלים לכל דבר וענין". הם לא ישראלים. הם גם עוד לא יודעים אם הם "רוצים לחיות כאן" (וזה גם לא משנה, יש בעולם מיליונים רבים שהיו רוצים לחיות כאן ואני לא שואל אותם). הם ילדים של אורחים; אם לאורח שלי יש ילד שגם הוא מתארח אצלי, וגם אם ארחתי אותו ואת הוריו די הרבה זמן, הם לא הופכים לבני בית. לילדים האלה (פרט למקרים בודדים) יש מדינות שמהם באו ההורים שלהם ושהם אזרחים בהן. אליהן הם משתייכים.

    רוב מדינות העולם, ובכלל זה כל מדינות אירופה להוציא רומניה, אינן מאזרחות אוטומטית את מי שנולד בתחומן :

    רעיון המדינה המודרני בנוי על כך שהמדינה היא מדינת לאום; הדגם המובהק לכך הן מדינות אירופה. כדי שמדינת לאום תוכל לשמר את הלאומיות שלה הכרחי שתהיה לה יכולת לשלוט על הקף ההתאזרחות בתוכה של בני לאומים אחרים. האירופים מכירים בכך ולכן הם לא מאפשרים התאזרחות אוטומטית. ארה"ב במובן הזה אינה מדינת לאום אלא מדינת הגירה. ישראל, לעומת זאת, היא עוד דוגמה למדינת לאום, והיכולת שלה לשמור על אופיה הלאומי כמדינתו של העם היהודי מותנית .

    לאזרחים יש זכות להחליט את מי הם מוסיפים על
    קהילת האזרחים ואת מי לא. העובדים הזרים הם לא תושבי המדינה. הם אזרחי ותושבי מדינות אחרות שהוזמנו לכאן בחוזה עסקי ומתוך הסכמה הדדית מראש שלאחר זמן מה החוזה מסתיים והם חוזרים הביתה. למדינה אין אחריות לדאוג להם מעבר לתקופת החוזה הזו (שעליה, כזכור, הם *הסכימו*).

    העובדה הנוספת היא שמדינה אינה רק אוסף אקראי של יחידים שנקלעו למקום מסוים. היא הבטוי הפוליטי של קהילה מסוימת, והיא קיימת בין היתר כדי לאפשר לקהילה הזו לקיים את היחוד שלה (זו המשמעות של מדינת לאום שמממשת את הזכות להגדרה עצמית של הלאום הזה). במובן הזה המדינה די דומה לקיבוץ: אם היא לא תוכל להחליט על ידי פרוצדורות מסודרות והסכמה של החברים אז היא לא תוכל לשמר את האופי של הקהילה. העובדה שמישהו עובד בקיבוץ כשכיר ואפילו גר בו לא מקנה לו זכות חברות, וכך גם לגבי המדינה.

    ישראלי הוא רק מי שקהילת הישראלים הסכימה לקבל אותו ככזה, והשאלה אם הוא שהה כאן באופן חוקי הרבה זמן או לא אינה רלבנטית.

    למיטב ידיעתי אירופה היום לא נוטה להכניס עובדים באופן חוקי למטרות עבודת כפיים. אין לי כוונה להגן על פרוצדורות ההעסקה של עובדים זרים בישראל, כבר כתבתי שצריך לוודא שהם יקבלו כאן יחס הוגן. זה לא סותר בעיני את זה שכאשר מסתיימת תקופת *ההסכמה ההדדית מראש* האנשים *שהסכימו* לקבל אותה על עצמם יחזרו לארצותיהם. ההנחה שבארה"ב מי שעובד יכול לקבל אוטומטית אפשרות להשאר פשוט לא נכונה. אפילו אנשים שלומדים שם לתואר שני ולדוקטורט לא מקבלים אוטומטית אפשרות להשאר בסיום הלימודים, ומי שנשאר או נכנס באופן בלתי חוקי לא יכול בכלל להעלות בדעתו שיש לו סיכוי להשאר באופן חוקי. לגבי הפרדת ילדים מהוריהם, אני מסכים שאין להפריד ילדים מהוריהם. המסקנה שלי היא שצריך לשלוח אותם הביתה יחד עם ההורים. כפי שהובא כאן בתגובה אחרת, זו גם המדיניות שקיבלה את אישור בג"ץ (כשהתוצאה היא שההורים מעדיפים לחזור לכאן אחר כך ולהפריד את עצמם מהילדים).

    אני מסכים שמדינה יהודית צריכה לקיים את אהבת הגר. אני רק לא מסכים שהיא צריכה לאזרח אותו. אהבת הגר צריכה להתבטא בכך שאנחנו נוודא שלעובדים הזרים יהיה בטוח בריאות, שלא יעשקו ולא ירמו אותם, שהם יקבלו כאן שכר הוגן וכיוצא בזה. זה לא סותר את העובדה שבתום תקופת ההעסקה (שהם הסכימו לה מראש) הם יתבקשו לחזור הביתה. אגב, אני גם רוצה שעיקר האכיפה של מדיניות כזו יהיה דרך עונשים דרקוניים על מעסיקים שיעסיקו עובדים לא חוקיים; אין לי שום רצון שהעובדים האלה יחיו בפחד, רק שיחזרו הביתה.

    בארה"ב מגרשים את האזרחים הקטנים עם הוריהם. למעלה מ-‏100,000 הורים לילידי ארה"ב גורשו בתוך עשור. תרשה לי לנחש שרובם לא השאירו את הילד מאחור.

    באשר להשוואות הדמגוגיות לנאצים וכו':
    הם לא "מצאו כאן מקלט", לא התאילנדים שעובדים אצל דוד שלי במטע, לא הרומניה שמטפלת בסבתא שלי ולא הסינים שבונים כאן. כולם אנשים שיש להם מדינות, שלא נרדפו בשום מקום ושבאו לכאן כי כאן הם יכולים לעשות קצת יותר כסף. הטענה חסרת היסוד שהם נרדפו היא פשוט שקרית. הם לא ישראלים כמוכם וכמוני – אתם ואני ישראלים, הם לא. הם לא אזרחים ישראלים, הם לא השתלבו בחברה הישראלית, הם לא למדו מלה עברית, הם חיים בקרב קהילות של בני ארצם שהגיעו לכאן לאותה מטרה בדיוק ולא בין ישראלים. חלק מהם הולידו ילדים – מזל טוב להם, אבל אני לא רואה איך זה שפועל סיני פוגש פועלת סינית, הם מתחתנים ונולד ילד הופך את כל השלושה לישראלים. הילד עשוי להפוך לישראלי אם הוא יגדל כאן עד גיל מסוים; כיוון שאין לי עניין לקיים תעשיה של ישראליזציה של סינים אני צריך לדאוג שההורים שלו יחזרו הביתה קודם לכן. הם אנשים טובים שעושים עבודה טובה (ולא מקבלים עליה תשלום מספיק טוב, ואת זה צריך לתקן) אבל הם זרים שהגיעו למטרה מסוימת ולתקופה מסוימת, והם לא הופכים לישראלים מכוח העובדה שהם שוהים כאן בתקופה הזו ובטח לא מכוח העובדה שאחרי שהתקופה הסתיימה הם מצליחים להשאר כאן באופן בלתי חוקי.

  3. 3 איתי 2 בנובמבר 2009 ב- 1:41 am

    גם מדינות שיש בהן אזרחות מכח לידה מגרשות בלי לחשוב פעמיים את ההורים, בפני ההורים נשארת הבחירה אם לחזור עם ילדיהם למדינת המוצא או להשאיר אותם בארצות הברית אצל קרובי משפחה.
    אתה מודע לכך שהבעיה היא בכלל לא הילדים אלא הוריהם?

  4. 4 חיים שיבי 2 בנובמבר 2009 ב- 1:19 am

    ראה בקישורית זאת

    http://opm.gov/extra/investigate/IS-01.pdf

    מדינות נוספות שבהן יש אזרחות מכח לידה. לא כל המצדדים בכך בישראל הם בהכרח שוללי הצירוף יהודית ודמוקרטית.

  5. 5 איתי 2 בנובמבר 2009 ב- 12:45 am

    צריך להבחין בין האמירות הגזעניות של מר ישי ואחרים לבין הסוגיה המורכבת של עובדים זרים בישראל.
    השאלה כאן, למרות כל הדמגוגיה המטומטמת שמסביב, היא מי יכול להפוך לאזרח ישראלי, ובאילו נסיבות, כמו ברוב מדינות העולם גם בישראל יש חוקי הגירה נוקשים למדי, שאליהם מתווסף גם חוק השבות, האם צריך לאזרח כל עובד זר שנשאר כאן באופן לא חוקי אחרי שהסתיימה אשרת העבודה שלו? האם צריך לגרש אותו? המדינה היחידה בה ילדים שנולדים מקבלים אזרחות אוטומטית היא ארצות הברית, אבל גם שם לא יהססו לגרש את הורי הילדים ושאירו בפניהם את האופציה להשאיר את ילדיהם מאחור או לקחת אותם איתם.
    אזרחות אוטומטית למהגרים לא חוקיים ולילדיהם תיצור מצב בעייתי ולא תקין של הגירה המונית של מהגרי עבודה, כמובן שהתומכים בהסרת הטייטל "יהודית" מעל למדינה יתמכו במהלך כזה, בינתיים הם משתמשים בדמגוגיה זולה של השוואות לנאצים והדגשת "חמידותם" של הילדים כדי לנסות ולמנוע ממשלת ישראל לעשות צעד סביר והגיוני לחלוטין.
    יש לציין, שלפנים משורת הדין אפשר להחליט שילדי העובדים הזרים יקבלו אזרחות ישראלית, אבל לא לפני החלטת ממשלה וחקיקה ברורה שתמנע מקרים נוספים כאלה בעתיד.
    בכבוד רב
    איתי


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: