גדר שהיא צלקת


 

 

 

בטיול הבקר שלי עם הכלבה דידי ברחוב בו אני גר אני רואה את השמש עולה  ומאירה את הנוף ההררי של הכפרים הערבים ממזרח לירושלים. בין הכפרים ולעיתים בסמוך מאד לבתים אני לא יכול שלא לראות את הגדר. קוראים לה בקטע הזה "עוטף ירושלים" והמונח הזה הוא תוצר של מכבסת מילים. צלקת לא עוטפת שום דבר. היא כואבת. היא תזכורת שהמציאות בה אנו חיים היא – קרע.

"אחמד למחלקת משלוחים"  מכריז הרמקול ב"מיסטר זול" במרכז המסחרי בשכונה. האם אחמד חצה בבקר את הגדר? נושא תעודה כחולה וחי בצד שלנו? נושא תעודה כחולה וחי בצד שלהם? כולאת אותם בצד שלהם – או אולי אותנו בצד שלנו?

מה מרגישים האנשים והנשים שרואים ועוברים את התזכורת הזאת לקיום חצוי מדי בקר? היכן בדיוק שונה התוואי על פי מבחני המידתיות של בג"צ – בטחון על כף מאזניים אחת – סבל אזרחי פלשתינאי על השניה? האם השינוי בתוואי על פי החלטות בג"צ מוסיף גרם אחד של אמון בצד הפלשתינאי בצדק הישראלי ובמערכות המשפט שלו?

אני יודע שאנחנו צריכים את הגדר הזאת. חייבים אותה. הטרור שדחק אותנו לפינה והפך את ירושלים לעיר שרחובותיה שוממים בלילה – בשנים ההן – חזר אליהם בצורת חומה עוטפת ועטופה בביורוקרטיה ישראלית. צבא. משטרה. מנהלת עוטף. עיריה. מעברים. אישורים. המתנה.

יותר מפעם אחת – כשיצאתי לסיקור עיתונאי מיד לאחר פיגוע – ראיתי אברי אדם מרוטשים על הכביש. ליד תחנת אוטובוס שהפך מלכודת אש קטלנית ומפויחת. בשווקים. בבית קפה. בפיצריה. באוניברסיטה.

קרבנות של פיגועי התאבדות זרוקים תלושי איברים ואברי המתאבדים שרופים לידם. כיפת ילד שנותרה מיותמת. העגבניות שעל הדוכן ההפוך התערבבו בדמם של ישראלים שערכו קניות בשוק מחנה יהודה הירושלמי. את האדום ההוא אני לא  אדחיק או אשכח.

פיגועי התאבדות בבירה ב-2002-3 שבהם נרצחו 120 אזרחים – חייבו תשובה נוספת – והיא הוקמה. 

אני מבין את הצורך בחומה שמקשה על חדירת נשאי טרור. מפחיתה גם פעילות פלילית של הברחות משני צידי חומת הבטון. מונעת זרימת עובדים לא מבוקרת. ועדיין – אחרי כל ההבנה – הגדר אינה קלה למראה ולקבלה והיא קשה להסברה.

מי שאינו אוהב את המדינה הזאת – והגולדסטונים הולכים ומתרבים – הופך אותה לחומת ברלין נוסח המזרח התיכון. הגדר היא מסר אנטי ישראלי קליט. היא אינה שייכת לנוף. היא פוצעת אותו. היא שואבת אליה מן העולם מחאת צעירים שוחרי שלום ודו קיום שלא ראו ולא ידעו את מראות הטרור של שנות האינתיפאדה.  

קל לצייר להם גדר של דיכוי והפרדה כמו שמציירים כתובת גרפיטי על הקיר. מי שעושה זאת אינו מתאר את מציאות הדמים שהולידה את הצורך בהקמתה.

790 קילומטר מתוכננים של קירות בטון וחיישנים. למעלה מ-400 ק"מ שכבר הושלמו.  מתוכם כ- 168 ק"מ באזור ירושלים. אני מבין את הצורך בגדר נגד טרור ואני מקבל אותו – אך הוא מקומם. הגדר העוטפת מגבירה שינאה. בין ירושלים לבין מודיעין – כשהיא משני צידי הדרך – היא חונקת. בנוף שמול בית מגורי היא תזכורת יומית לקרע שאינו מאוחה. לשסע שנהיה עמוק יותר.

הגדר מוסיפה בטחון. היא לא תקל על פיוס של אמת בירושלים אלא אם נהפוך אותה לתזכורת לכך שלטרור יש מחיר ואין לו עתיד – בשני הצדדים של החומה העוטפת-חונקת הזאת.

שרשרת הבטון תהיה נסבלת יותר ומוסברת יותר רק אם תמריץ בשני צידיה את החתירה להשגת שלום. רק אם תזכיר למי שרואה ועובר אותה בכל בקר כי הצורך בהבנה ובחיים משותפים מלאים של שלום בהסכמה בין יהודים לבין ערבים בירושלים חיוני לפחות כמו הצורך בהקמתה.

  בצילום למעלה-

הצלם יוסי זמיר – "פלאש 90" קלט את הניסיון הזה לחציית הגדר בדרך אחרת. צולם ביולי 2007 באזור הכפר אבו דיס. תעוד המורכב מארבעה צילומים. כל הזכויות שמורות לזמיר ולעדשה העיתונאית שלו.

 

12 Responses to “גדר שהיא צלקת”


  1. 1 חיים שיבי 17 בנובמבר 2009 ב- 1:06 pm

    המסקנה המשותפת שלנו – כך נראה לי – היא שצריך להפוך את הגדר לסמל אחר. לקדם שיתוף פעולה הומניטרי שימזער את סבלות הבטון. היו בעבר ניסיונות של פארקים תעשייתיים והיו בעבר הזרמות הון בהקף של מיליארדים מן "המדינות התורמות" לטובת שיתוף פעולה ישראלי פלשתינאי. לצערי נעלם חלק מן ההון בכיסי ובארונות המקורבים לרשות. יתכן שאין תחליף לסיוע רפואי ישראלי כדרך הישירה והברורה ביותר של הבעת רצון לתת לקירוב לבבות.

  2. 2 ענת 16 בנובמבר 2009 ב- 8:57 pm

    חיים, אתה שואל איפה הגדר הייתה עוברת בירושלים, אתה לא מעלה על דעתך שאפשר להעביר אותה במרכז העיר, במקום בו בנוי קניון ממילא
    אם כך, באותו אופן אתה צריך להזדעזע מזה שהגדר בנויה באמצע כפרים, על שדות של פלסטנים, אבל לצערנו שם אף אחד לא הזדעזע
    אני מסכימה שהגדר תורמת היום לביטחון המדינה, אבל הבעיה היא שכשבנו את הגדר חשבו לא חשבו על הסבל שהיא תגרום לפלסטינים ובנו אותה בצורה כזאת שהיא מרחיבה את ההתנחלויות על חשבון אדמות פלסטניות ופוגעת באופן קשה בחיים של הפלסטינים
    המצב הזה מגביר את המרירות, התסכול, הייאוש והכאב בצד הפלסטיני בצורה כל כך חריפה שבסופו של דבר הגדר, שהיום אכן תורמת לביטחון המדינה, יכולה לפגוע בצורה מאוד קשה בביטחון המדינה

  3. 3 חיים שיבי 15 בנובמבר 2009 ב- 9:39 pm

    אם גדר על הקו הירוק-בשם הזכות להגנה עצמית -ואך ורק על הקו הירוק – איפה היית מקים אותה בלב ירושלים – האם בקניון ממילא שבו וסמוך לו עבר גבול 67 בין שני חלקי העיר
    למה אני חותר -לכך שכל הצגה שהצבעים בה חדים כל כך בין המעוול קצר הרואי לבין הקרבן שעלו על אדמותיו נוטה להיות הצגה של כרזה. היא קליטה וברורה והיא לא מובילה לשום מקום.
    . אנחנו בהמתנה ארוכה מאד – מדי- למנהיגות שיכולה לשבור חומות ולרסן קיצונים. כמה אירוני
    שערפאת נהג לחזור שוב ושוב על האימרה
    if there is a will there is a way ואם היה רצון לא נמצאה עדיין הדרך.

  4. 4 עידן 15 בנובמבר 2009 ב- 7:01 pm

    זה יישות אמורפית. השוס של היום זה הפלופ של מחר. זוכר שהיה באופנה להרוס בתי מחבלים בסיטונות, ואז ישבו כמה קודקודים בצה"ל והגיעו למסקנה שזה לא עוזר? ואולי אפילו מלבה את הטרור?

    אצלנו חושבים לטווח קצר, אף פעם לא לטווח ארוך. אני מסכים שבטווח הקצר הגדר צימצמה מאד את הטרור. לא אני ולא אתה יודעים מה נזקיה לטווח ארוך – כמות הסבל והתיסכול שהיא יצרה, לדעתי, הם הדלק של האינתיפאדה הבאה. והיא בוא תבוא, זה עניין של זמן.

    וגם אם מתעלמים מן הטווח הארוך, הרי שגם בטווח הקצר, הקמת הגדר על אדמה כבושה היתה לא לגיטימית. אם שכן שלך צופר בקולי קולות מתחת לבית, יום יום, וזה מוציא אותך מדעתך. מותר לך ללכת ולפוצץ לו את האוטו במטען חבלה? כן, "מנעת את הצפירות" באופן אבסולוטי. אבל הפעולה שלך היתה לא חוקית.

    הנקודה הזאת לא מסובכת בכלל. הישראלים לא מתמודדים איתה בגלל הטשטוש העקבי של ההבדל בין זכות ההגנה העצמית (שאין עליה עוררין) לבין הזכות להפקיע אדמות ולהגביל את חירותם של הפלסטינים (שעליה יש ויש עוררין). והנרטיב השליט אצלנו טוחן וטוחן שלא היתה אפשרות להגן על עצמנו מבלי לפגוע כך בפלסטינים (על כן, זו פגיעה הכרחית).

    לא נכון. היה ניתן להקים את הגדר על הקו הירוק.

    אשמח אם תתמודד עם הדברים האלה.

  5. 5 חיים שיבי 15 בנובמבר 2009 ב- 10:12 am

    תודה על תגובתך. יש בה לעניות דעתי אותה קשיחות מבנית המאפיינת את השיח הישראלי. אם אתה תהיה מוכן לקבל את העובדה שהגדר תורמת לא מעט למאבק בטרור – יגבר במקביל הקשב שלי לטענתך לפיה הגדר היא אמצעי סיפוח.

  6. 6 עידן 15 בנובמבר 2009 ב- 2:53 am

    אף אחד בעולם לא היה מתלונן על גדר שהיתה קמה על הקו הירוק. כבר שכחנו, אבל המחאה קמה בגלל שהגדר הוקמה בתוך השטחים הכבושים, ואומנם, רק לחלקיה שמעבר לקו הירוק התייחס בית הדין הבינלאומי בצדק בהאג.

    כל הסבל וכל הדיכוי שהגדר מחוללת בצד הפלסטיני נובע מכך שהיא עוברת בתוך שטחים אורבניים וחקלאיים שהיו רציפים עד להקמת הגדר, ובכך היא חתכה מרקמי חיים שלמים.

    לכן, יש הטעיה בהצגת הדברים כאילו – "או שהיינו מקימים את הגדר, או שהיינו ממשיכים לסבול מהטרור".

    לא, אפשר היה להקים את הגדר על הקו הירוק ולמנוע את הטרור. הבעיה היא, כמו שאתה ודאי יודע (זה תועד לעייפה וגם אושר בפסיקות בית המשפט העליון) שתוואי הגדר הוכתב בידי גורמים סיפוחיסטיים, במטרה להכליל מה שיותר שטחים ביו"ש תחת שליטה יהודית.

    והדברים נכונים עוד יותר ביחס לתוואי הגדר ב"מזרח ירושלים", שמשתלב היטב בשלל האמצעים האחרים שנקטו הרשויות לייהוד העיר.

    לא ביטחון מול טרור, אלא סיפוח מול טרור. זה הסיפור, ולכן המחאה, ולכן חוסר הלגיטימיות.

  7. 7 קונצרטינה. 14 בנובמבר 2009 ב- 8:47 pm

    גדר היא מראה לא נאה באמצע נוף פסטורלי, כך גם גופות מרוטשות במסעדה, באוטובוס, בדולפינריום.

    במחשבה שניה , אני מעדיפה גדר.

  8. 8 ירושלמי 14 בנובמבר 2009 ב- 11:55 am

    אפשר להשיג רק במצב סטטי, כששתי האוכלוסיות יציבות ולא גדלות. כך זה קרה באירופה – השלום באירופה הגיע רק אחרי שהסתיים פרק הגידול באוכלוסיה (ואחרי שהשמידו את היהודים שהיו הקבוצה המתרבה ביותר לפני מלחמת העולם השניה).

    בירושלים יש שתי אוכלוסיות שגדלות כל הזמן ובפרט ירושלים הערבית מהווה אבן שואבת לפלסטינים מבחינה דתית וכלכלית – גם מיהודה ושומרון ובעתיד אולי גם מירדן. התוצאה הבלתי נמנעת של זה היא עימות בין האוכלוסיות.

    אתה אולי לא תנטוש את הסופר כשרובו יהיה ערבי, אבל יהיה מי שינטוש אותו או יברח מירושלים ויהיה מי שיילחם. לפעמים גדרות טובות עושות שכנים טובים.

  9. 9 חיים שיבי 14 בנובמבר 2009 ב- 11:44 am

    תודה. הבאת קישוריות לקשת של דעות באשר לגדר נגד טרור או גדר האפרטהייד. קראתי בעניין. המסר של הפוסט הזה הוא. א. הגדר היא כורח שנכפה בשנות טרור רצחני. ב. גם מי שסבור כך אינו יכול להתעלם מן הסבל האנושי שנגרם לצד הפלשתינאי או מן הקלות שבה ניתן להפוך את הגדר למסר אנטי ישראלי בזירה הבינלאומית. ג. אנחנו לא עושים די כדי להפוך את הגדר המצולקת הזאת לתזכורת לכך שאין תחליף לשלום וכדי להשיג אותו צריך יותר מאיסמאיל הנייה.

  10. 10 אזרח. 14 בנובמבר 2009 ב- 11:33 am

    http://www.gush-shalom.org/security/index.html

    http://www.inss.org.il/upload/(FILE)1194253338.pdf

    גדר הביטחון — פתרון או מכשלה

    http://www.ifat.com/VT/Trans.aspx?ID=2777959&CID=105335

    מיכה פרידמן; עמנו עכשיו על קו הטלפון אלוף משנה במיל" שאול אריאלי ממחברי הספר "חומה ומחדל" – מהמועצה לשלום ובטחון. ערב טוב לך, שאול אריאלי.
    אל"מ במיל" שאול אריאלי, המועצה לשלום ובטחון: ; ערב טוב.
    מיכה פרידמן ; שמענו את ראש הממשלה – כיוון שיש שקט אז רוצים שנפרק את הגדר. אבל המצב הוא, כיוון שיש גדר – יש שקט.
    אותך אנחנו מבקשים שתאמר לנו, מאחר שבחנת עם אחרים את יעילותה ותפקודה של הגדר. האם ראש הממשלה צודק בהגדרה שלו?
    אל"מ במיל" שאול אריאלי, המועצה לשלום ובטחון: ;ראש הממשלה במקרה הזה צודק בהגדרה שלו. לגדר יש תרומה משמעותית בנושא של בטחון, בכל מה שקשור למניעה של מעבר מפגעים, אם בצורה רגלית, אם באמצעות כלי רכב.

    יחד עם זאת, אנחנו צריכים להבין ולזכור, שהגדר לבדה אינה הבלם בפני הטרור, או המפגעים הפלסטינאים. ואנחנו מדברים כאן על אוסף רב של גורמים משפיעים. בין היתר מעבר למה שציין ראש הממשלה. הפעילות של כוחות הבטחון הפלסטינאים. הפעילות של צהל. הפעילות של שירות הבטחון הכללי, וגם כמובן החלטות פנימיות מנת חלקן של הפלסטינאים עצמם.

    איך ישראל הגיעה למצב הזה? אני זוכר שבשנות השבעים של המאה שעברה הסתובבו פלסטינים בתוך ישראל באופן חופשי ורמת הפיגועים בתוך ישראל היתה נמוכה .לי נראה שככל שהכיבוש העמיק ונמשך ,וכאשר ההתנחלויות והמחסומים שבאו בעקבותיהן המשיכו להבנות במרץ ,הייאוש הפלסטיני הלך וגבר, עד שהביא לרמת הפיגועים והפיצוצים שהיו בעשור האחרון,ובעיקבותם הצורך בהקמת הגדר הנוכחית.

  11. 11 חיים שיבי 14 בנובמבר 2009 ב- 11:23 am

    אני חוזר לשם – כמובן. אל תטעה – אני לא רוצה הפרדה בין עובדים ערבים לעובדים יהודים בירושלים. אני רוצה דו קיום משותף ורגוע וקבלת האחר. אני אשמח אם אחמד יקודם וינהל את מיסטר זול. גם זאת – על פי אחד הסקרים המלומדים האחרונים בעניין דעות קדומות בחברה הישראלית – לא בדיוק בליין אפ של המציאות בבירה.

  12. 12 ירושלמי 14 בנובמבר 2009 ב- 11:15 am

    במיסטר זול בשכונה שלך אחמד עושה את המשלוחים. במיסטר זול בשכונה שלי, גם כל הירקנים וחלק מהקופאיות והעובדים הם ערבים. ובאיזור התעשיה של תלפיות ברשתות מסוימות רוב העובדים ואחוז נכבד מהקונים הם ערבים. וכשהם הופכים לרוב בסופר אתה כבר לא חוזר לשם.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: