זונות המשטרה באה



לקוח שילך לזונה ויתפש על חם יעבור חינוך מחדש בתכנית שיקומית ואם יתפש פעם שניה ישב חצי שנה בכלא. הצעת חוק של אורית זוארץ מ"קדימה". קראתי את הדיווח של ורד לי ב"הארץ" והימרתי ביני לבין עצמי שההצעה הזאת עשתה תעשה כותרת ולא תעשה חוק. הרוב בכנסת לא יעביר אותה.
אני מהמר זהיר וההימור מתבסס על שעות רבות של הקשבה- כעיתונאי – לדיוני הועדה לקידום מעמד האשה לדורותיה. שיעור מרתק לא פחות מקורסים שלמדתי באקדמיה. יעל דיין וזהבה גלאון היו שם לפני ח"כ זוארץ והן הזיזו הרים בחקיקה שעברה. ההצעה הזאת – להפוך את מי שהולך לקנות מין לזונה האמיתית – נידונה לאורך שעות ובמשך שנים מאז אביב 1994 – ולא נכנסה לספר החוקים.
ישראל של התחנה המרכזית בתל אביב ולא רק שם איננה שוודיה. אפילו לא דנמרק. כאן מדובר על פי מחקרים ב"תעשייה" בהקף של מיליארד דולר בשנה (בעולם – 20 מיליארד). במקום שיש "תעשיות" שכאלה – יש מי שאיננו רוצה לראותן נגמרות.
ועדיין – ככותרת בלבד – יש להצעתה הממוחזרת של זוארץ ערך לפחות כמכשיר לשינוי תודעתי. ככלי הסברה שאינו פוטר את הלקוח – הצלע השלישית במשולש זונה-סרסור-"קליינט" – מנטילת חלק בסחר בבנות אדם. הגישה הרווחת בישראל, על פי מחקרים: הסרסור? פושע. הלקוח? בסדר.
יותר משתהפוך לענישה פלילית בפועל, ההצעה של זוארץ מאשררת את העובדה שהדגל של דיין וגלאון לא קופל. הועדה לקידום מעמד האשה השיגה יעד אחד בדיוניה – היא גברה ולמעשה הורידה מסדר היום את ההצעות בנוסח אמסטרדם שביקשו למסד את הזנות ולהופכה לתעשייה לגיטימית, משלמת מס, בפיקוח רפואי.
אך היא לא השיגה את היעד של הטמעת המסר בציבור הרחב. בלי שינוי עמדות משמעותי שיקרין על הרוב בכנסת – אין סיכוי להצעה להפוך את הלקוח לעבריין או לפחות מוקע ציבורית כ"משתף פעולה" של סרסרות.
יותר מכך- במציאות "חוסר המשאבים" הישראלית המשטרה פועלת – לפעמים – כשיש תלונה והיא אכן פועלת יותר נגד סוחרי נשים. אך אני לא רואה את משטרת ישראל והתביעה הכללית במבצע חקירות יזומות נגד לקוחות ב"מכונים". זוארץ העלתה הצהרת חוק יותר מהצעת חוק – אך יש לה, כאמור, ערך חינוכי .
שבדיה היא המדינה הראשונה שבה נחקק החוק שמגדיר את הלקוח כעבריין ואת הזונה כעבריינית. החוק התקבל בשנת ‎1999. הענישה בשבדיה על קיום יחסי מין עם זונה ועל רכישת שירותי מין בכלל נעה אז בין קנס ששוויו כ-‎50 ימי עבודה ועד מאסר של עד חצי שנה. בנוסף, ניסיון לרכוש שירותי מין נחשב לעבירה נפרדת. הנתונים הראשונים העידו על ירידה של 80 אחוז במספר הלקוחות. המתנגדים טענו: הזנות לא נעלמה. היא ירדה למחתרת.
האמריקנים לא רוצים את הלקוח בכלא. בנוואדה הזנות חוקית. על פי עדויות בועדה, בארה"ב ובקנדה היו ניסיונות להרתיע את הלקוחות באמצעים יצירתיים כמו החרמת כלי רכב או רישיונות נהיגה, פרסום שמות ותמונות של לקוחות בעיתונות המקומית, ואפילו שליחת מכתבי אזהרה לבתי לקוחות על ידי המשטרה.
בדטרויט, גבר שנתפס משדל אישה לזנות, ריכבו מוחרם וכדי לקבלו שוב עליו לשלם קנס של תשע מאות דולר. רק הבעלים הרשום של הרכב יכול לשחרר אותו תמורת תשלום. כאשר הלקוח נשוי – ואם הרכב רשום על שם האשה-רק היא יכולה לשחרר. אמצעי הרתעה יעיל. בוויניפג, קנדה, הוטל על שוטרים לצלם לקוחות בוידיאו באזורי הפנסים האדומים. החומר פורסם ברשת – אומנם עם פרצופים שטושטשו.
השוטר אזולאי היה אומר שאולי זה יעיל – אבל לא אצלנו.
התמונה העולמית ברורה: הגבלות על מיקום הסחר ועל גיל הנסחרים או החמרות ענישה כלפי אלה העוסקים בסחר נשים מספקות את המצפון הקולקטיבי ברוב מדינות המערב.
סקרי דעת קהל – גם בישראל – מעידים כי לפחות מחצית מן הנשאלים ולפעמים הרבה יותר סבורים כי הזנות היא "חלק מן החיים". הסבר לדעה הרווחת הזאת אפשר למצוא בכך שעל פי מחקרים סוציולוגיים אין קלסתרון מאפיין של הלקוח. הלקוח הוא כל אחד או אף אחד. "הצרכנים" באים מכל השכבות והמעמדות. מכל מוצא. האומדן הוא מיליון ביקורים בחודש.
מה אפשר לעשות מול שפעת ביקוש שכזה בחברה של ביקוש והצע?
בכנסת נידון בהרחבה מודל שנוסה בסן פרנסיסקו ב-1995 לטיפול באנשים העוברים לראשונה על החוקים הנוגעים לזנות (First Offender Prostitution Program). התוכנית נוסדה בשיתוף פעולה של משרד התובע המחוזי, של המשטרה, של מחלקת הבריאות העירונית ושל הארגון הוולונטרי SAGE (Standing Against Global Exploitation – הארגון נגד ניצול עולמי). במסגרת התוכנית הוקם "בית-הספר ללקוחות".
בית-הספר איפשר ללקוחות שנעצרו בפעם הראשונה בעבירות הקשורות בזנות להימנע מרישום פלילי וממשפט על-ידי השתתפות בסמינר של יום אחד. מחיר ההרשמה: 500 דולר, שנועדו לממן את בית-הספר וסיוע לנשים ולקטינות המבקשות לצאת מעולם הזנות.
לפני הלומדים הוצבה תמונת המציאות המכוערת של עולם הזנות והניצול – כמות שהיא. קורס מאניש נשים מבלי שיעניש את הגברים שבו בחומרה. הלומדים התבקשו להבין מה האשה ש"צרכו" עוברת.
ספק אם זה המודל שניתן ליישום בתחנה המרכזית של תל אביב בהנחה שתהיה עילת מעצר או לפחות עיכוב מביך שיגיע לידיעת סביבתו החברתית של הצרכן– ללא צורך בחקיקה נוספת. הנשים והגברים הנשמעים מחוברים יותר למציאות הם אלה התובעים מסעות חינוך והסברה המטביעים אות קלון על צרכני זנות – מסעות שתחילתם בבית הספר התיכון.
המחנך – לא המחוקק – יכול להביא שינוי תודעתי. העדויות לאורך שנים בועדה הפרלמנטרית הבהירו כי הקריאות לחינוך נשארות… קריאות.
לידיעת הגולש גדעון סער- מי שעמד גם הוא בעבר בראש הועדה לקידום מעמד האשה.

בצילום- לקוחות עוברים על פני זונות. תחנת הרכבת בצפון בריסל. 2007. צילום של מיכל פתאל. תודתי למיכל על הרשות להביא את הצילום בבלוג.

0 Responses to “זונות המשטרה באה”



  1. להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: