2010 /שפה היא אדם. עיר היא בית.


נסעתי לסלוניקי רק באחד האביבים האחרונים כדי למצוא שם שורשים.

אחרי הכל – שום דבר בשנותי ילדותי המעצבות לא עודד זאת. הלדינו – ה"ספניולית" של משפחת אימי, משפחת ג'יניאו  שהגיעה לירושלים מסלוניקי לפני 200 שנה – לא היתה שפתי. חשבתי בעברית, למדתי אנגלית וקראתי ספרות אמריקנית. אבי נולד בסלוניקי. גם הלדינו שלו היתה העבר – לא העתיד.

גדלתי עם ניסיון להבין ולהכיל את זוועת ששת המיליונים. למדתי עם פרופסור גרמני את צמיחת הנציונל סוציאליזם. את מקור תמצית הרוע. אך מערכת החינוך של ימי ילדותי הביאה והטמיעה בי תכנים שנוצקו בגטו ורשה. בפולין וברוסיה.  לא בכיכר הטרנספורטים של גירוש להשמדה בעיר בצפון יון.

אבי הגיע לפלשתינה לפני כניסת הגייסות הגרמנים ליון. הנסיעה הצילה את חייו – לא את חיי משפחתו העניפה שנותרה שם.

בתוך חצי שנה וביעילות דורסנית– בין ינואר לאוגוסט 1943 – הוציאו  לפועל קציני האס. אס דיטר ויסליצני ואלויס ברונר את חיסול יהדות סלוניקי. ההיסטוריונית עליזה מיוחס גי'יניאו תיארה זאת לאחרונה כשהיא בוחנת את תגובתם המאוחרת והשתוקית משהו של יהודי הבלקן בישראל- לחורבן בסלוניקי  שהיתה "עיר ואם בישראל". 

חלפו שנים עד שהתחברתי בלי סימני שאלה לים תיכוניות שבי. לזיהוי של המשיכה המיידית לקצב ולרומנטיקה המתוקה –קשה של מוסיקה יוונית או ספרדית.

תחילה היתה אהבה לג'אז ולאינדיבידואליזם האמריקני. לספרות שבין יצחק בשביס זינגר לבין ג'והן אפדייק. לנשמה השחורה שהביאה את קולטריין ובילי הולידיי.  אמריקניות מתובלת בירושלמית. לא ביוונית-ספרדית.

סלוניקי עיר צפונית. עיר של ים – אך קרה כמו ירושלים. בכיכר שממנו יצאו בני משפחתי אל מותם לא מצאתי אנדרטה ראויה. העיר קיבלה את מחיקת חלק מעברה. אולי מפני שהקהילה היהודית שם עתה איננה גורם פוליטי משמעותי.

ברחובות שלה חלק ממני הרגיש שייך.

בתחילת 2010 אני ישראלי יהודי יווני ספרדי ירושלמי. השכן שלי, זה מן הקומה השלישית מימין, אומר לי שהוא סיים לשפץ את הבית החדש שרכש בתל אביב. המעבר שלו לשפלה הוא עניין של זמן. הוא אומר שזה בגלל שהילדים שם. אני חושב שכן – אבל לא רק. שום דבר לא יזיז אותי מירושלים.

בתנאי שיש לי יום תל אביבי אחד בשבוע.

לפחות.

 

2 Responses to “2010 /שפה היא אדם. עיר היא בית.”


  1. 1 חיים שיבי 6 בינואר 2010 ב- 8:15 pm

    תודה. אם יש לך חומר נוסף – שלח לי במייל.

  2. 2 עמרם 6 בינואר 2010 ב- 7:36 pm

    גם את חלקם העצום – בעיקר של נשים – בקרב קורבנותיו של מנגלה, שביקש להבין את סוד הכוח והפוריות של השבט הזה, ועד כמה הוא באמת יהודי ב"גזעו" (ימח שמה של המלה, המונח, המדע, והאידיאוךוגיה שהמציאו אותה)

    וגם את המרידה – המדהימה, ההירואית, שלא סופרה כראוי (שלא סופרה מעולם!) – על המרידה בבירקנאו ופיצוץ המשרפה

    ושלישית – על האצילות ועדינות הנפש שבה התקבלה ההשכחה הזו אצל בני ובנות העיר, אפילו בעת העוול הנורא של משפט אייכמן, שבו מפתח כזה או אחר דחק את נציג העיר (שאבדה יחסית הכי הרבה מבניה) – רק אחד, למרות תחנוני הניצולים – ליום האחרון

    וכמובן, את השירים- גם את אלה שעברו הסבה למלים נוראות בתאי הגזים


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: