לפיד ותירוש מציגים


אל ח"כ רונית תירוש, הכנסת – ירושלים

ח"כ תירוש הנכבדה,

ראשית הרשי לי להביע את תודתי לך על הרצון לשמר את מעמד העיתונאי וליזום חקיקה לפיה יהיה העיתונאי חייב בתקופת צינון אם ברצונו לבצע מעבר שאינו חד במיוחד לפוליטיקה.

 שהרי, ככל שאנו מסקרים את הפוליטיקאים יותר ולאורך שנים כך הופך חלק מאיתנו לפוליטיקאים בעצמם – ועינך החדה קלטה זאת מן הסתם.

העקרון יפה בין אם הוא תפור למידותיו של כוכב הפריים טיים יאיר לפיד ובין אם כיוונת לסתם אנשי תקשורת בדסק המדיני והפרלמנטרי – אלה המסקרים דרך קבע שרים וחברי כנסת.  מכירים אותם היטב – אותם ואת נשותיהם. 

במקביל – חלק מן הפוליטיקאים נוטים לכתוב את הגיגיהם ולפרסמם בתקשורת בעת כהונתם ולאחריה. גם חברי כנסת שאיבדו את כיסאם מחפשים מזור לנפשם המאוכזבת בהגשת תכניות או בכתיבת טורים וממשיכים לנסות להשפיע.

שכן, פוליטיקאי ועיתונאי שניהם שייכים לזן בעלי המקצועות המכורים. מי שנגע פעם אחת בתהילת חשיפה ועיצוב דעת קהל בפריים טיים – מתקשה להיגמל. 

כן, את צודקת. החברה הישראלית דחוסה כל כך ואינטימית ברישות שלה במועדוני הפוליטי-קשורת  עד שלעיתים אינך בטוח מי המסוקר ומי המסקר.

זאת גם זאת –בתוך שורות מקצוע העיתונות עצמו יש החולקים בפסקנות על עצם יכולתו של עיתונאי לבצע סיקור אובייקטיבי. הטרנד העכשווי מוביל לסיקור סובייקטיבי ומוטה שאינו מתנצל. שכן, רפורטר שאין לו דעה והוא אינו מזריק אותה לסיפור שלו כבר בשבוע הראשון לעבודתו – עלול לגמור את דרכו בתקשורת מבלי שהפך – לא עלינו – לטאלנט.

 יש אם כך טעם בתזכורת לאלה המסקרים פוליטיקאים – לפיה יש עדיין עניין לציבור לא רק בחדשות אלא גם בחדשות המוגשות באובייקטיביות – ככל שהדבר ניתן. 

הרשי לי לומר כי הרעיון שמאחורי ההצעה נכון: עיתונאי אינו יכול להיות מסקר ביציע את הנעשה בזירה הפוליטית הרותחת ובו זמנית לשלוח כף רגל אליה ולהפוך שחקן בעצמו כאשר בחלק מן הזמן הוא גם מסקר וגם מתחיל את מסע ההתמרפקות שלו לעבר ג'וב שיש עימו לא מעט הטבות והשפעה. 

איך אני יודע?

 האמת היא שהייתי בסרט הזה. כשאתה מוכנס בפעם הראשונה ללשכת ראש ממשלה או בכיר אחר לפגישת הכרות ושיחת רקע – האנשים בלשכה עושים לך שיחת רקע מוקדמת משלהם.

המסר שלהם ישיר ולא מסמיק: אתה תהיה טוב איתנו – אנחנו נהיה טובים איתך.

מה זה להיות טוב עם עיתונאי? בשלב הראשון – להזרים לו חומרים בלעדיים. בשלב השני – השמיים הם הגבול.

אני משתמש בביטוי השמיימי הזה כי הוא נאמר לי יותר מפעם אחת.

 מה זה להיות טוב עם פוליטיקאי? לא מסובך. לכתוב עליו רק טוב. או בלשון הלשכות – לדאוג ולוודא (אין די בכוונות) שהוא "יצא טוב". 

אם זה לא קורה – אתה משלם מחירים. אתה מאבד נגישות. אתה עלול לאבד סיפורים בלעדיים. אבל רבים מאיתנו הבינו את הרמז. אתה טוב איתם. הם טובים איתך.

אחרי שנה או שנתיים ושלוש אתה שואל את עצמך למה לא אני. שהרי- ראית אותם בקוצר ידם. לעיתים בקוצר רוחם. אתה מעריך כי תוכל לעשות את העבודה טוב יותר – מבפנים. אתה קופץ לפוליטיקה.

אחרי כל הנאום הזה אני עדיין סבור כי חקיקה אינה התרופה הנכונה. שהרי, תקנון האתיקה של מועצת העיתונות עמוס בסעיפים האמורים  למנוע חיזור גורלי של מסקר אחרי מסוקריו. כך בין היתר (ההדגשות בקו תחתון – שלי):

עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדוייק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות.

עיתון ועיתונאי יפעלו ביושר, בהגינות וללא מורא.

לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדוייק, מטעה או מסולף.

לא יימנעו עיתון ועיתונאי מלפרסם מידע שקיים עניין ציבורי בפרסומו, לרבות בשל לחצים פוליטיים, כלכליים או אחרים וכן בשל חרם או איום בחרם מודעות.

עיתון ועיתונאי יבחינו בפרסום בין ידיעות לבין דעות.

פרסום ידיעות יהיה הוגן וללא הטיה.

לא יפרסמו עיתון ועיתונאי דבר שיש בו משום הסתה או עידוד לגזענות או לאפליה פסולה על בסיס גזע, מוצא, צבע עור, עדה, לאומיות, דת, מין, עיסוק, נטייה מינית, מחלה או נכות גופנית או נפשית, אמונה או השקפה פוליטית ומעמד חברתי-כלכלי.

לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד ענינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר".

המשמעות של כל האמור לעיל ברורה: מי שמבצע מעבר מן התקשורת אל הפוליטיקה בלא שנטל על עצמו תקופת צינון ובידול מרצונו שלו – לא מן הנמנע כי בא אל הפוליטיקה לאחר שלא מילא אחרי הוראות תקנון האתיקה של מקצועו הקודם.

סימן השאלה תלוי ועומד בפתח דרכו החדשה. והרי – יותר מאשר חקיקה ואכיפתה על בעלי מקצוע חפשי במהותו – הכח האמיתי מצוי בידי הבוחר.

השואפים לתפוש מקום בכנסת והם באים מן התקשורת – עליהם מוטל נטל השכנוע כי באו אליה מבלי שהפרו את תקנון האתיקה של העיתונאים.

והרי אני ואת מאמינים בשיקול דעתו של הבוחר. ויהיה זה הבוחר בפריימריס של המפלגות או הציבור ביום הפקודה והאמת בקלפי.  

הרעיון בבסיס החקיקה שהצעת – נכון.  אך עדיף ליישמו במבחן ציבורי ללא חקיקה: מבחן האמינות שבלעדיה אין תקומה לא לעיתונאי ולא לפוליטיקאי.

הציבור ישפוט ויאשר.

6 Responses to “לפיד ותירוש מציגים”


  1. 1 חיים שיבי 21 בינואר 2010 ב- 10:01 am

    על הצבא הייתי בכל זאת שומר שמירה יתרה כולל צינון מפני שגם במצב הנוכחי מתחיל להיווצר קרע מאיג בין אוגדה שבה יהודי מפנה יהודי ואוגדה שבה – לא

  2. 2 יאיר דקל 20 בינואר 2010 ב- 10:56 pm

    חיים, אתה ראית אותם, את חברי הכנסת, מקרוב. צדקת בדבריך.
    לדעתי, צריך לבטל כל תקופת צינון – הן של קציני צה"ל, הן של פקידים בכירים וכמובן לא להטיל צינון על עתונאים.
    כתבתי עוד בבלוג שלי http://www.notes.co.il/deckel/64311.asp
    לאיתן, למיטב זכרוני, ח"כ רונית תירוש יצאה לתקופת צינון אחרי שהיתה מנכ"ל משרד החינוך.

  3. 3 רני 19 בינואר 2010 ב- 1:26 pm

    שנכתבו לאחרונה

    "אכן "כל מקצוע והכללים שלו

    לדעתי זה מה שאמר הנחש לחווה ולייב לבייב לכולנו ויש עוד, קרא בקול רם וחשוב

  4. 4 חיים שיבי 19 בינואר 2010 ב- 11:30 am

    איתן- המסקנה שלי היא שאין מקום לחקיקה. בעניין ההשוואה בין מנכל לבין עיתונאי – העניין הציבורי הדמוקרטי מחייב כי אנשי צבא לא יעשו פוליטיקה בהיותם במדים ועיתונאים לא ירוצו בפריימריס בעודם מסקרים אחרים הרצים לצידם. אך מנכל – חרף הצורך באישורים כאלה ואחרים של ועדות – הוא עדיין משרת אמון של מי שהשר רוצה לצידו ומטבע הדברים שהוא יכול להיות ראש סניף מפלגה שסייע לשר להיבחר. ההשוואה שלך כאן היא בין תפוחים לבננות. כל מקצוע והכללים שלו.
    מיכאל- התפישה לפיה העם מטומטם ולכן מוטב שאחרים נבחרים יחליטו עבורו מובילה כל הדרך לשלטון יחיד. הבסיס לתפישה הדוגלת בחופש עיתונות הוא הצורך לספק לציבור את כל המידע הרלבנטי על מנת להגיע למסקנות ותשובות לשאלה בידי מי הוא מפקיד את גורלו.

  5. 5 מיכאל 19 בינואר 2010 ב- 10:50 am

    הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם. כמה SMS נשלחו רק בחודש האחרון לאחת מתכניות הריאלטי וכך אנשים בזבזו את כספם על שטויות שאדם שפוי לא היה מפזר כך את כספו ברוח, ולא משנה כמה כסף הוא טומן בכיס. מקבלי ההחלטות צריכים להוביל, כי הציבור הוא לא כזה חכם.

  6. 6 איתן 19 בינואר 2010 ב- 10:03 am

    אתיקה יש לאכוף בכלי אכיפת אתיקה, ולא בפגיעה בחופש הבחירה וחופש העיסוק, שניהם בגדר יסודות הדמוקרטיה.
    וכלל הגינות קיים כי שינויים הנוגעים לבחירות יחולו לא בפעם הקרובה אלא זו שאחריה, למנוע חקיקה אישית ואינטרסנטית כמו הנוכחית.

    ורונית תירוש בפרט באה בכפיים לא נקיות, שהרי לגביה לא הייתה תקופת צינון מתפקיד מנכ"ל משרד החינוך למושב בכנסת, והיא באה ממקום היררכי נטול כל שקיפות דעות, שקיפות שלפחות קיימת אצל עיתונאים.

    אם להטיל חשד בנקיון כפיים אשאל את ח"כ תירוש, עד כמה עבודתה שנים ארוכות בחינוך הייתה נקייה מכל השפעה של דעה אישית???


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: