קיץ של עידוד על הפנים




1. ריקודים
בסמוך לצומת קניון ממילא – המקום החם של העיר – חוסמת את המכונית שלי חבורת צעירים משולהבים נושאי דגלי לאום. אני מבין שהם מעודדים את צה"ל אחרי פרשת המשט. זה יפה ונוגע ללב. אבל משהו מנותק מן המציאות במעגלים המשולהבים שלהם שהופכים עתה לריקוד כחול-לבן.
זה הקיץ – או זאת מדינה שיש לה חום?
היתה מלכודת משט. היא היתה בעיקרה מלכודת של מיתוג ותדמית. נפלנו בה. אנחנו משלמים מחיר מדיני. הדרג המדיני והצבאי לא עבדו בתאום מלא בהליך קבלת החלטות המבוסס על מידע מודיעיני ועל בדיקת תרחישים מפוכחת. הם עבדו שלא בתאום מלא בהליך קבלת החלטות שלא היה מבוסס על מידע מודיעיני מלא וללא בדיקת תרחישים מפוכחת.
זה נשמע מוכר לעייפה מסידרת ועדות חקירה קודמות (בראשות שופט) אחרי כשלים קודמים.
אלא שהלחץ להקמת עוד ועדת בדיקה שאינה ממסד החוקר את עצמו – בא מבחוץ. לאמריקנים חשוב שנחקור את עצמנו. לאירופים חשוב. לא לנושאי הדגלים שלפני. הם לא מבקשים לדעת מה קרה ואיך למנוע כשלים שעלולים לעלות בחייהם הצעירים. הם רוקדים במעבר החצייה .
הם רק רוצים לעודד.
תמים. חביב. הזוי.

2. רוצח
בדרך לתל אביב מכונית אחת מזגזגת לי בין המסלולים. חותכת אותי לפתע ומהר מימין לשמאל. מתייצבת לפני. זה צפוי. זה מוכר. אני עוקב אחריה.
היא עושה תרגיל נוסף של חיתוך חד ופתאומי ומשנה מסלול תוך כדי עקיפה.
אני קורא להם הרוצח של היום. יש שניים כאלה בדרכים שלי בכל יום. יש את זה שעומד באמצע מסלול כי מתחשק לו. ויש את זה שחותך מסלולים.
הוא חדל לרגעים בסמוך לצומת שואבה. עומדת שם ניידת של משטרת התנועה. אורבת. ממשיכה לעמוד. הוא חוזר לנהיגת הזיג-זג בעיקול שאחריה. זה לא סיפור של מהירות. זה סיפור של שינוי מסלול מואץ, כדרך נהיגה נמשכת. מדובר בנהיגה אלימה.
כמה שנים יחלפו עד שמישהו במשטרת ישראל יקלוט ויממש את הרעיון המהפכני הבא: הפעלת מכוניות "בלבוש אזרחי" עם שוטר סמוי שנוהג בכביש ככל האדם.
עד שהוא מאתר נהג מסכן חיים – ומזדהה.
מורה לו לעצור. קונס אותו על אתר.
קונס מיד וחזק.
זה קורה ביעילות אך ורק בתחום הקנסות על חניה אסורה. רק שם הפיקוח ההדוק על מה שמותר ומה שאסור. הם כל הזמן שם – הפקחים האלה. הם בכל מקום.
זה לא קורה בתחום הצלת חיים בכבישים.
קטן עלינו.
3. שיגרה
מחר אני אפגוש אותם במרכז המסחרי, בסניף הדאר ובבנק. התושבים של הכפר הסמוך למקום מגורי – עיסאוויה. היום הם מתקשים לצאת מפני שאני רואה בפתח הכפר – בפעם המי יודע כמה- נוכחות חזקה של אנשי משמר הגבול, יש שוטרים נושאי קסדות ומגינים, יש צוותים מיוחדים לפיזור הפגנות.
לא שקט בעיסאוויה. לפי שעה שקט ורגוע ברחוב שלי בגבעה הצרפתית הצופה על הכפר. החסימה בפתח הכפר השכן נתפשת כשיגרת חיים. בחורף קר. בקיץ חם ויש משטרה בעיסאוויה. זה שקט מדומה למדי. על פי כמה מחוקי החיים המוכרים לי הרעש שלהם עלול להפר את השקט שלי .
רק שאלה של זמן – האינתיפאדה הבאה. ואני לא מתכוון לאינתיפאדת הספינות.
הלוואי ואתבדה.
בצילומים: למעלה -צעירות מעודדות צה"ל באשקלון. נקלט בעדשת המצלמה של אדי ישראל. למטה -מתפללים בהר הבית ביום שישי ירושלמי מתוח.
כל הזכויות שמורות לסוכנות "פלאש 90 " ©

3 Responses to “קיץ של עידוד על הפנים”


  1. 1 יאיר דקל 13 ביוני 2010 ב- 11:40 pm

    אני מבין את הצעירים המעודדים. אני זוכר את הימים הרחוקים שגם אני השתתפתי בפעולות עידוד כאלה. זו דרכם היפה של צעירים.
    היום, בגילי המתקדם ועם נסיון החיים שלי, אני רואה את הדברים אחרת. לא צריך להקים ועדת בדיקה/חקירה או כל ועדה אחרת. הגורמים המוסמכים פעלו בדיוק במסגרת תפקידם. שר הבטחון שהוביל את המהלך, הרמטכ"ל, מפקד חיל הים והפיקוד הצבאי. זו סמכותם.
    הכשלון איננו יתום וכל בר דעת יודע שהיה כשלון וכל אחד נוכח במחיר הגבוה שהמדינה צריכה לשלם בעד המבצע הלא-מזהיר הזה. את המסקנה צריך להסיק הציבור ולזכור זאת כשהולכים לבחירות. זאת משמעותה של דמוקרטיה.
    ועדות חקירה למינהן, שעסקו בנושאים פוליטיים, הגישו דו"חות והם נעלמו במגירות האינסופיות. דו"חות הוועדות לא השפיעו על דעת הקהל. הן נועדו לטייח ולטשטש ולהעביר את הזמן עד שהבעיה תישכח.
    שימו לב שגורמים חיצוניים דורשים מישראל להקים ועדת חקירה. אותם גורמים שאינם תומכים בישראל הם שדורשים את הוועדה והם אינם מעוניינים לדעת מי טעה בצמרת שלנו כשיצא למבצע ללא הכנה וללא מודיעין. אלה אותם גורמים בינלאומיים שלא דרשו ועדת חקירה לעירק, לאפגניסטן, ליוגוסלביה (שם נעשו פשעי כוח האו"ם), הם לא דרשו חקירה בדרפור וגם לא בצ'צ'ניה. גם המלחמה הקטנה בגיאורגיה לא הביאה להקמת ועדת חקירה.
    כדאי שנזכור את זה, כאשר מתקיים בארץ דיון ציבורי אם צריך או לא צריך ועדת חקירה.

    • 2 life3 14 ביוני 2010 ב- 6:49 am

      שאלה של תרבות פוליטית. של קביעת אחראי. של גביית מחירים לפני הקלפי ובקלפי עצמו.ועדת כהן שחקרה את הארועים במחנות הפליטים בביירות ושהדוח שלה פורסם ב-1983 וכן ועדת בייסקי שחקרה את משבר מניות הבנקים – אישררו את העקרון של אחריות מיניסטריאלית במשפט הציבורי בישראל. כך גם ועדת לנדוי שבדקה את שיטת החקירה של השב"כ ב-1987.

      אחריותו האישית של השר קיימת במקום שהפר את חובתו לפעול כשם ששר סביר היה פועל. לא פעל כך לא ביצע עבירה פלילית או עבר על דיני הנזיקין. אך הוא הפר חובה בדיני המשפט הציבורי. ועדת אגרנט שאלה את עצמה האם שר פעל בהתנהגות סבירה הנדרשת מן הנושא בתפקיד ועם גישה ההולמת את כובד האחריות. הועדה קבעה כי הן ראש הממשלה והן שר הבטחון לא הפרו את אחריותם. הועדה ספגה ביקורת עזה משום שהחמירה עם הדרג המבצע בצבא והקלה על הדרג המדיני. אני שייך לדור מלחמת יום כיפור – דור שרוצה לדעת מי אחראי ומי ראוי לאחריותו.

      ועדת כהן היתה מחמירה יותר מול הדרג המדיני המבצע. וכך כתבה ב-1983 – היעדר כל חוק חרוט בעניינים שונים אינו פוטר את האדם שמעשיו עומדים לביקורתה של ועדת החקירה מלתת את הדין מבחינה ציבורית על מעשים או מחדלים המצביעים על חוסר יעילות מצידו. על העדר תשומת לב ראויה לתפקידיו. על מעשים שנעשו בפזיזות ברשלנות בחוסר תבונה ומתוך אי ראיית הנולד. כאשר על פי כישוריו של האדם הממלא תפקיד מסוים והתכונות האישיות הנדרשות ממנו במילוי תפקידו היה עליו לראות את הנולד.
      אחריות אישית ישירה פירושה הפרת החובה לפעול בסבירות המתבטאת בעשיית מעשה מסוים. אחריות אישית עקיפה מוטלת בגין אי עשיה. בגין מחדל. היתה העדר אחריות אישית ישירה לטבח שביצעו הפלנגות במחנות הפליטים בביירות. היתה אחריות אישית עקיפה בכך שלא נעשה מה שראוי היה להעשות כדי למנוע את הטבח. אחריות אישית עקיפה של קצינים – ושרים.
      הועדה בראשות השופט יצחק כהן קבעה עקרון חשוב מאד – על כל דרגי המנהל הציבורי מוטלת חובה לפעול בסבירות. לא רק על הדרג הביצועי. גם על הדרג המדיני.

      חשיבות העקרון של אחריות אישית ואחריות משותפת איננו דוקא בנשיאה באחריות משפטית אלא בנשיאה באחריות ציבורית ופרלמנטרית. זהו נדבך במה שאנו קוראים תרבות פוליטית. ולפעמים תרבות פוליטית דמוקרטית חשובה לא פחות מלשון החוק היבשה.

  2. 3 אזרח. 12 ביוני 2010 ב- 11:52 pm

    צעירים ,כבשר התותחים של המלחמה הבאה.לימדו אותם לא לתהות,לחקור ולהטיל ספק .
    את מה הם מעודדים? על מה הם עולצים ורוקדים ? על זה ?


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: