הכח והכסף של ד"ר זכי


יש למעריב טייקון ובוס חדש. זכי רכיב. נכנס לעיתון בהחלטה עיסקית. רואה ברכישה הזדמנות. סטרט-אפיסט. כמה מרענן. הוא לא בעד ולא נגד ראש הממשלה המכהן. הוא מצליחן בקנה מידה עולמי עם שורשים בישראל. הוא מצטרף לכח המשפחות שקובע כאן מי שווה מה.
בין הריכוז של עוצמה תקשורתית ביד פוליטית לבין הריכוז של עוצמה תקשורתית ביד עיסקית אני מעדיף את הריכוז מספר 2. אולי בגלל שהתחלתי את דרכי העיתונאית ב"על המשמר" וראיתי את פירפורי הגסיסה של עיתונות אידאולוגית מפלגתית. שם הסיפור היה כל כך צפוי מראש. גם באגף הדעות. גם באגף החדשות. גם בכתבות הדיוקן המכסחות רק את מי שסומן.
זה טוב למגזין אידיאולוגי. זה לא טוב לעיתון שאמור להיות תמונת ראי של מציאות חיינו. אך עולם העסקים חף מכל אידיאולוגיה. ודוקא שם, בתקשורת מונחית רייטינג וכסף- יש לפעמים מרחב לשיקול דעתני נוסף. הכל (בערבון מוגבל כמובן) פתוח.
לאנשי עסקים יש היגיון פנימי של המקצוע שרוצה תוצאות עכשיו והצלחה במאזן רווח והפסד. לעיתונאים יש היגיון פנימי של המקצוע המחייב מרחב חשיבה ויצירה. במילים אחרות: אל תסמן לי מטרה מראש. לא בתחקיר ולא בסיפור אנושי ולא במסגרת של דעה אישית.
עיתונאי לא יכול להיות "איש של" ולהישאר מקצוען. הוא יכול להיות שילוב של עיתונאי ודובר. שילוב אפשרי ואפילו מבוקש. אך זה לא החומר שעושה עיתונות. באירוניה והפוך על הפוך – משתלם לתת לעיתונאים לעבוד על פי ההיגיון שלהם. דב יודקובסקי – מי שתרם לאחרונה בנדיבות להקמת מרכז תקשורת באגודת העיתונאים של תל אביב- היה האיש שידע טוב מכולם לתרגם את המחשבה הזאת לעיתון של המדינה.
"פעם ראיתי בשווייץ מודעת פרסום שאמרה כך: 'החלב שלנו בא מפרות שמחות'. אם הפרות לא שמחות, החלב לא טוב" אמר יודקובסקי לפני שנתיים בראיון משקף לארי שביט ב"הארץ". "זה אלמנטרי. זה נכון בכל מקום עבודה ובמיוחד בעיתון. אסור שהעיתונאים יהיו פועלים ממורמרים. צריך לטפח אותם ולתגמל אותם".
טוב לראות את יודקובסקי – שחינך דור של עיתונאים – מזרים מיליון וחצי שקלים לרפת של היוניון – בתקווה לעודד את העגלים הצעירים המגלים כי המקצוע אינו מתגמל.
עכשיו הגיע זכי. בנוף התקשורתי – כל מי שבא עם ראש פתוח והרבה מזומנים כדי להציל עיתון מודפס בשקיעה – הוא תוספת משמעותית וחשובה לריקמת החיים הדמוקרטיים בישראל. ולא משנה אם עשה את ההון שלו בארץ או בחו"ל. ולא משנה אם העיתון שלו מחולק חינם או נמכר.
אני כותב על זכי אחרי שראיתי את דנה וייס מראיינת אותו – מקצועית ומלוטשת- באמצעות סרגל התכניות הטלוויזיוני של מאקו שהפך כלי יעיל מאד על מסך המחשב. ראיתי אותו במאוחר – בעיתוי שלי. כך אני רוצה את הטלוויזיה בחיי – לא פולשנית ומטרטרת חומוס אחלה אינסופי ברקע – אלא נפתחת בעיתוי שאני רוצה בו לצד הרבה תכנים אחרים באתרי חדשות לא מודפסים. תכנים בקצב ובשפת הרשת. לצד המבט היומי המרענן והמשעשע בפייסבוק ובמי ש-לייק שם מה.

0 Responses to “הכח והכסף של ד"ר זכי”



  1. להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s