ביבי הביא גשם


עכשיו אני מודאג פעמיים. פעם אחת – מפני שהשריפה הגדולה חשפה שוב כשלים כרוניים בזרועות הממשל ופעם שניה מפני שראיתי עמיתים בתקשורת מחפשים מטרות קלות וזמינות לירי של פריקת מועקה. קלות מדי. אני כותב כאן על הפרסונליזציה של הקיום הישראלי ושל החיים הפוליטיים.
אם יורד גשם- לא ביבי הביא אותו. אם האש בצפון תבוא בדרום – לא הדחת ישי תציל אותנו מכשל נוסף.
אחד מבעלי הטור שאני מעריך, רון בן ישי, כתב בשיאן של הלהבות כי החרדים צריכים להתגייס לשורות הכבאים במקום להיהרג באוהלה של תורה. גם אני סבור שכל אזרח ישראלי חייב בשירות לאומי כזה או אחר. אך הכריכה של אסון לאומי בסוגיית השרות שהחברה הישראלית אינה מצליחה ליישב מאז הקמתה – היא מתכון ללהבות של שנאה. שסע על שסע. אש על אש.
אחרים הפכו את אלי ישי למטרה המועדפת שלהם. ישי הוא אכן בעל דבר הקרוב יותר לתיק הכבאות הלוהט והיתום. אך מי שחושב שכל הכשלים ממוקדים באישיותו וסדר יומו או קבלת החלטותיו של שר יחיד זה או אחר עושה לעצמו נחת קלה מדי. כל כך קלה – שמשמעותה ויתור על התיקון העיקרי.
משרדי הממשלה עמוסים מדי בפקידים שמונו מפני שהם מקורבים. לא ועדת מכרזים אחת בשירות הציבורי היא חותמת של בחירה ידועה מראש. צחי הנגבי לא היה לבד. לא נותר לבד.
הכרכים העבים של משרד מבקר המדינה נוחתים בעיתם על שולחן הכנסת ויש תמיד צילום חגיגי של המבקר עם הספיקר. הם מבטאים השקעה ומאמץ להצביע על ליקויים. אך אף אחד לא ממש עף. ראשים לא מותזים. כותרת בעיתון עלולה להיות קטלנית יותר מן הדו"ח. כתבים מקבלים את החומר מראש. עורכים גורסים אותו לכפולת עמודים. יש סיפור של יום אחד. אין רעידת אדמה בלשכות. אין תהליך ממוסד של גביית מחירים על כשל.
גילוי נאות: הייתי שותף לפני מספר שנים לחבורת אישים מכובדת שניסתה להקים גוף ציבורי על מפלגתי בשם "יש תקווה". המסר שלה גובש בעקבות כשלים במלחמות לבנון. ההבנה היתה שצריך לשנות את שיטת הממשל. לחזק את הקשר בין בוחר לנבחר. בין תואר לבין נשיאה באחריות. לבנות בצמרת שדרת ניהול יעילה. לטלטל את המנגנון הפקידותי. להכניס קצב ומקצועיות בתהליך קבלת החלטות העלולות לחרוץ גורלות.
אנשי "יש תקווה" – שרובם הוכיחו את עצמם בתחומי צבא ועסקים – התגלו כטירונים פוליטיים. לא כל מה שעובד בשוק הפרטי עובד במסדרונות הכנסת. אתה יכול לקבוע לוח זמנים לבדיקת היתכנות עיסקה ולמימושה. אתה יכול לכבוש יעד בהפעלת גייסות נכונה. אתה לא יכול להזיז את הדי. אן. איי של הביורוקרטיה הישראלית ואת המגבים אותה בצמרת – במשך חודשים. גם לא במשך שנים.
התהליך ארוך, מתסכל – מחייב ריצה פוליטית מושקעת למרחקים ארוכים מאד. מפלגות מצב רוח באו והלכו. היו גם מהפכים. ואחרי אחד מהם ביקש מנחם בגין מחבר למאבק ולמרי, מתיתיהו שמואלביץ'- לחסל את הביורוקרטיה. היו להם לשניהם כוונות טובות. הן התנפצו על סלע פקידוסתאן.
יפה עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר חג באויר מעל האש ושיגר בין היתר גם טילים מילוליים נגד ביורוקרטיה. זה מה שכל אחד בארץ הזאת רוצה לשמוע. זה אייטם עם רייטינג. אייטם בונה סקרים. היתה בימי המשבר תחושה שיש כתובת. שמישהו נרתם לפעולה אחרת.
אך כשם ששביעות הרצון מתיפקודו היעיל של ראש הממשלה לא תביא לשינוי משמעותי במערכת הממשל – גם מיקוד האש במיניסטר זה או אחר הוא תרגיל עקר.
לא. אני לא חותם על עצומות פייסבוק לפיטוריו של אלי ישי. אני רוצה לראות "יש תקווה" משודרגת. הטובים שבמפלגות ובכנסת, מתוך הזירה הפוליטית עצמה, ביצירת שדולה אחראית שתיקון משמעותי בתרבות השלטון הוא דיגלה. או – מפלגה ישנה-חדשה שתרים את הדגל הזה.

הצילום למעלה: יום גשם ראשון בכותל. אביר סולטן מצוות "פלאש 90" ואחד הכשרונות של הדור הצעיר בצילום חדשות – קלט. כל הזכויות שמורות לו ולעמיתיו.

0 Responses to “ביבי הביא גשם”



  1. להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: