ליואב יצחק, עיתונאי



"לא יגלו עיתון ועיתונאי מידע שנמסר להם בתנאי שישאר חסוי ולא יחשפו זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו של המקור". סעיף 22 תקנון האתיקה של מועצת העיתונות.

יואב שלום. קראתי כי הקמת איגוד עיתונאים ובלוגרים מובילים. אני מברך על כל פעולה שנועדה להגן על זכויות אנשי התקשורת ולבצר את ביטחונם התעסוקתי – כולל שכר הוגן יותר – בכל ענפי המדיה.
כעורך אתר וכיוזם איגוד בהקמה, אני קורא לך להבהיר את הערכים העיתונאיים שאתה דוגל בהם בסוגיית ההגנה על המקור.
כל זאת מאחר ובימים האחרונים עסקת בהרחבה בחשיפת מקורות בכתבתו של חיים ריבלין ב"אולפן שישי" שעסקה במה שתואר כניסיון השתלטות של ראש הממשלה על השידור הציבורי.
נטל בה חלק מקור אלמוני. להסתרת זהותו ובניסיון להעצים את הדרמה בכתבה – עוות קולו והוא הופיע חובש פאה. על פי החשיפה באתרך היה זה המנהל היוצא של קול ישראל – אריה שקד.
היית הראשון שקיבל בלעדית ופירסם את תוצאות הבדיקה של "טכנאי קול ישראל" שבדקו את הקול המעוות (באמצעות הרצה) וסיפקו קלטת של הקול המקורי (באמצעות האטה).
תרגיל חשיפה על קולית מבוצע גם על חבר מליאת רשות השידור שהתראיין בעילום שם בכתבה – וגם הוא מוצג עתה כ"חפרפרת" "מכפיש" ו"ידיד של מנכ"ל אגודת העיתונאים (בת"א) בר-מוחא".
הנימה השלטת בדיווח-פרשנות שלך היתה שאותם מקורות שחפצו בעילום שם בגדו בשידור הציבורי בכך שאמרו עליו דברים קשים בערוץ מסחרי מתחרה. פרשני הערוץ השני אכן דיברו בסוף הכתבה במקהלה אחת שהמליצה לסגור את רשות השידור ולפתוח אותה מחדש.
על פי הדיווח שלך, העובדים הזועמים ברשות השידור (שמות?) סבורים כי המקור שנחשף פסל בהופעתו האומללה את עצמו לכל תפקיד ניהולי בכיר נוסף.
המקור סומן, נחשף – והושפל במעין זובור תקשורתי קטלני וכפול.
הרשה לי לשאול: מה תהיה עמדתך אם נציבות שירות המדינה תקים עתה יחידת בילוש ומעקב לחשיפת מקורות ה"משתפים פעולה" עם התקשורת?
בצוות היחידה: מומחי פוליגרף, טכנאים ליירוט ופיענוח מסרים, אנשי מודיעין לבדיקה של כל פיסת מידע על "קירבת יתר" בין עובדי ציבור לבין אנשי תקשורת.
מסר שיתלה בהבלטה על לוחות המודעות במשרדי הממשלה יעודד "מלשינון חיובי": לא בהלשנה מדובר אלא בהגנה על חברים מפני הכפשות בתקשורת. הגנה שמבצעה ראוי לקידום.
נציבות שירות המדינה תנקוב בהודעותיה בשם המפורש של מי שיחשף כמדליף. הוא יתואר כמי שפגע בנכסי המוניטין של מקום עבודתו ובגד באמון חבריו.
הנחשף יועמד לדין משמעתי. יתכן שיאבד את מקור פרנסתו. וגם אם לא כך – המחקרים מעידים כי אלה הנחשפים כמדליפים לתקשורת נידונים לנידוי חברתי במקום העבודה, מוצגים כיורקים לבאר ממנה שתו.
אני מניח כי אתה ואני היינו כותבים בזעם רב כדי להוקיע את יחידת החשיפות בנציבות.
היינו מאזכרים פעם נוספת את לקחי פרשת מאיה קוך ז"ל, אותה לוחמת מיתולוגית בשחיתות שחשפה פרטים על מקום עבודתה ב"תנובה" ב-1977 ובתגובה ניסו מעבידיה דאז להציגה כאשה מעורערת בנפשה וזקוקה לאישפוז.
היינו סוקרים את תולדות מאמצי החקיקה בכנסת ישראל ואת נושאי דגל ההגנה על חיסיון המקור מרן כהן ועד נחמן שי. היינו מעלים על נס את רצונם לתת סוף סוף לתקשורת בישראל מגן מוצק בספר החוקים מפני לחץ לחשוף מקור– ומעבר לתקדימים בפסיקה או בחוק מבקר המדינה וההגנה החלקית הקיימת על עובדים חושפי שחיתות במקום עבודתם.
אם כך היינו עושים – מדוע הובלת את חשיפת המקור ברשות השידור שהתראיין לערוץ השני? האם אין דינו כדין פקיד זוטר או שר בממשלה שהדליף לעיתונאי על עיוותים – לדעתו – או חשד להם במקום עבודתו?
ואם כך עשית בשל המניע של המקור שחשפת – פעל לדעתך אך ורק מטעמים של קידום אישי והיה מעורב כמתמודד באותה זירה – האם היית נוהג כך במקרה של שר בממשלה המדליף לתקשורת ערב קידום של "חברו" לממשלה סיפור עסיסי על אותו מקודם – כדי לשמור לעצמו את המקום הנכסף בצמרת?
מה המסר שלך לעיתונאי בתחילת דרכו? הגן בכל נפשך על חיסיון מקורות עיתונאיים על פי מבחן החברות? הגן על החברים שלך וחסיון מקורותיהם – אך לא על יריבים וחיסיון מקורותיהם שלהם?
גילוי נאות: אינני עובד רשות השידור. אינני "חבר של" המעורבים בפרשה מכל צידי המתרס: שקד/בן מנחם/מירו/גילת/ריבלין (חברות במקצועות תחרותיים מאד מתקיימת בעיקר בפייסבוק).
פירסמתי רשימות ב"חדשות מחלקה ראשונה" ואני מעריך את קולו הייחודי של יואב יצחק במפת התקשורת.
אני לא "חבר של" מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב יוסי בר מוחא, הדמות המובילה בכתבה של חיים ריבלין ובהגשת בג"צ של האגודה נגד בחירת יוני בן מנחם למנכ"ל רשות השידור.
על בר מוחא כתבתי ואמרתי לצד דברי הערכה גם דברי ביקורת בלי לעוות קול ובלי לחבוש פאה.
אני חבר בועד אגודת העיתונאים בירושלים. התבקשתי על ידי חברי באגודה להיות נציגם במכרז לבחירת מנהל הרדיו. בבקר בו אמור היה המכרז להתקיים נאמר לי כי ישיבת ועדת המכרזים נדחתה. היא התקיימה שלושה ימים לאחר מכן- בהשתתפות נציג אחר.
אני חבר במועצת העיתונות. פעלתי ואפעל לאכיפת תקנון האתיקה של המועצה.
אני מתנגד לחשיפת מבחני התאמה כנשק בקרבות על כח והשפעה.

9 Responses to “ליואב יצחק, עיתונאי”


  1. 2 מומלצי הבלוגוספירה 31 ביולי 2011 ב- 9:51 pm

    תודה על הפוסט הזה חיים.
    מומלץ אצלי במאמרים
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/07/18-58.html

    אסתי

  2. 4 יוסי דר 31 ביולי 2011 ב- 10:38 am

    אז אולי עוד גילוי נאות, שמתחבר לסיום רשימתך:
    מה שהרתיח אותי בכל העניין הוא חשיפת תוצאות מבחני ההתאמה, ואילולא כך ייתכן שלא הייתי מטריח עצמי לכתוב על העניין שתי רשימות.
    אני אישית נגעתי לפני הרבה שנים בתחום הזה של מבחני התאמה. אני זוכר שנהגתי בעניין בדחילו ורחימו בכל הנוגע לסודיות (למרות שניתן להתווכח על כושר הניבוי שלהם – במיוחד במקרה כאן שהמדובר במבחנים מלפני 9 שנים).
    והנה הם משתמשים בנשק הזה כאילו אין אלוהים.
    אגב, גם בעתירה לבג"צ הם משתמשים בנשק הזה (את דעתי על העתירה שלהם כתבתי ברשימה נפרדת – כולל אצל יואב יצחק).

  3. 5 יוסי דר 31 ביולי 2011 ב- 9:37 am

    חיים,
    לעניות דעתי סע' 22 לתקנות האתיקה של מועצת העיתונות – אינו רלוונטי למקרה של אריה שקד.
    אשר לרישא של הסעיף – ברור שהיא לא רלוונטית, שכן אין המדובר במידע שנמסר ליואב יצחק בתנאי שיישאר חסוי.
    ובאשר לסיפא: האם עיתונאי מחוייב לשמור סודיות מקורות של עיתונאים אחרים? נשמע לי מוזר. אולי זה יחס לא קולגיאלי כלפי חיים ריבלין, אבל בין זה לבין החובה לשמור על סודיות מקור – אין דבר וחצי דבר.
    ובעיקר כאשר המקור המדובר נהג ברישול באופן שאיפשר את חשיפתו.
    שונה הדבר ממקרה שבו ריבלין היה אומר דברים על סמך דיווח של מקור עלום שם שאינו מופיע תחת פאה עם קול מעוות. כאשר הוא הופיע תחת פאה עם קול מעוות, ועשה כן ברישול המאפשר חשיפתו – כי אז הוא, או העיתונאי "שלו", הביאו זאת על עצמם.
    הוסף לכל אלה את העובדה שהמקור המדובר אינו סתם עובד רשות השידור שמספר את הידוע לו מחמת תיקון עולם, אלא מתחרה על המועמדות לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, ותקבל תוצאה המחייבת את קריעת המסכה המרושלת מעל פניו של "המקור" – כדי למלא את החובה הכרוכה בזכות הציבור לדעת.

    גילוי נאות: אני כותב באופן שוטף אצל יואב יצחק.

    • 6 חיים שיבי 31 ביולי 2011 ב- 9:48 am

      ידידי אני מציע לך לקרוא את החומר שנית. חדוות החשיפה. ההוקעה והנידוי של המקור שנחשף החושש לחזור למקום עבודתו מפני שחבריו יגידו לו שבגד. הכינויים – רמאי. חפרפרת. בוא נקרא לסימן השאלה שהצבתי בפני יואב – שאני מעריך – סימן שאלה על תרבות עיתונאית שבה אתה שומר בקנאות על חסיון המקור שלך אך עוסק בקדחתנות בחשיפת המקור של מתחרים/יריבים או סתם כלי תקשורת אחר. מי שנותן יד כך לחשיפת מקורותיו של האחר – מלמד את הדור הצעיר בתקשורת כי סיפור החשיפה – ולסיפור חשיפה יש תמיד רייטינג – הוא סיפור נכון וראוי בעיקר בשל המניע.
      אך צא וראה – לא לכל המדליפים שהכרתי מניע מעורטל לחלוטין משאיפות אישיות. רוב המדליפים בפוליטיקה הם כאלה המעורבים מאד במערכת יחסים עם המוסד או האישיות שעליה סיפקו מידע. שלא כחושפי השחיתות שמונעים מתחושת קבס מהנעשה סביבם – למשל פועל בנמל הרואה שכ-ו-ל-ם מזייפים נורמות, מדליפים בתקשורת ובפוליטיקה רוצים לפעמים לסגור חשבון או לקדם חשבון אחר. מה נאמר למקור כזה אחרי שנחשוף אותו בין אם הבטחנו לו חיסיון או הבטיח לו עמית שלנו חיסיון? לא היית נקי משיקולים של קידום אישי ועל כן מצווה וחובה וזכות להציג אותך כמו שאתה עירום ועריה בכיכר השוק של השמחה לאיד?

      • 7 יוסי דר 31 ביולי 2011 ב- 9:54 am

        ומה לגבי סע' 22?
        האם, לדעתך, יואב יצחק הפר חובה על פי הסעיף הזה?

      • 8 חיים שיבי 31 ביולי 2011 ב- 10:21 am

        לא הפרה. פגיעה ברוחו של הסעיף הזה. שהרי כמעט כל ממסד מציג ומוקיע כך את "הבוגדים" ההולכים "לזמר" ל"עופות הטרף" "הרואים את השלילי בלבד" – אנשי התקשורת. האם קשה להבין מדוע אני מעלה סימן שאלה כאשר הנימה הזאת עולה מן התקשורת עצמה? במה הפגיעה? בתחושת הבטחון של כל מקור באשר הוא – אלה בעלי המניע הטהור ואלה בעלי המניע הזדוני. תחושה שלעולם – לא יחשף.
        התחושה הזאת היא נכס של התקשורת כולה. זאת מטרת הסעיף וזאת רוחו – גם כאשר לא ניתנה התחייבות ישירה אישית למקור.
        כן – הכתבה בערוץ השני היתה מוטה. הקראת התגובות בטון מהיר לגלגני – מוטה. הליהוק של צוות הפרשנים שכולם מקהלה אחת – מוטה. שורת הפגמים הזאת לא מכשירה את חדוות החשיפה בנוסח – הבאתם זאת על עצמכם.
        ועוד מילה אחת למגיב מבין עניין כמוך: יש בתקשורת שתי חיות. האחת צדה בלהקות. השניה היא זאב בודד. הטיפול בפרשה הזאת מכל צידי המתרס נראה יותר ויותר כקרב להקות. אמור לי "חבר של" מי אתה ואומר לך כיצד תגיב. או – אמור לי כיצד הגבת ואומר לך "חבר של" מי אתה. וראה ברשימת הגילוי הנאות שלי רצון לומר שזה לא הסעיף…….


  1. 1 חסיון מקורות עיתונאיים – תשובה לחיים שיבי « הפקטור המשפטי טראקבאק על 1 באוגוסט 2011 ב- 10:42 am

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s