הם לא מוותרים על המקצוע – גם בעידן הרשת


ברגמו. דוכן העיתונים והפודל – העיתונות המודפסת ברגע של אמת . למטה- עם עיתון פתוח ושער לבן – לא יכול בלי על הבקר

אני יושב עם קפוצ'ינו רבע שעה מול דוכן עיתונים במרכז ברגמו. לאנשים שלוקחים עיתון והולכים איתו לאט ברחוב, שקועים ובסכנת היתקעות בעץ, יש שיער לבן. דור אחר שעדיין לא יכול להתחיל את הבקר שלו בלי המודפס.

צעירים חולפים על פני ערימות הנייר צמודים לגלקסי או איי פאד 3 שלהם והמהירות בה מרצדות האצבעות המשגרות מסרונים על פני המסכים מסחררת, אחרת. הם דור שלישי.

בתחנת הרכבת של ברגמו, בדוכן המגזינים והיומונים, הביאה בעלת הבית את הפודל שלה, אולי לעידוד מכירות. איך למתג מחדש את המקצוע הקרוי עיתונות, איך להעביר את המסר שבכל דרך שבה המידע מועבר – הוא חייב להיות אמין. מדויק. בדוק?

נציגי איגודי עיתונאים מאירופה התכנסו לסוף שבוע של חשבון נפש. אני כאן בשמה של אגודת העיתונאים בירושלים. מולי על מסכי ענק מרצדות סיסמאות הכנס: "נלחמים בסערה הכלכלית". "הקרב על זכויות העיתונאים". "עיתונות היא טובת הציבור".

הם מדברים איטלקית וגרמנית וצרפתית וקרואטית והמסר הוא אחיד: קצת שריקה לעידוד עצמי בחושך. יש סערה כלכלית בחוץ. "אל תטרח לשלם דמי השתתפות", אומר עיתונאי גרמני לעיתונאי יווני. "ממילא בסופו של חשבון אנחנו מממנים אתכם. אז אני אשלם בשבילך".

החדשות הטובות: יש גם נכונות לפעולה כדי שלא לתת למקצוע הזה להתפוגג, להיעלם, גם בעידן הקופי פייסט. כן – הם ממתגים אותו מחדש כדי להמחיש שבלעדיו אין דמוקרטיה פעילה.

הם אומרים אותו דבר במאה שפות. גם בטורקית. מפני שמזיני תוכן לא יורידו מסכות מפני פוליטיקאים. מפני שממחזרי מידע לא יסתכנו באבדן פירסום. ועדיין – ברור גם למתכנסים שעידן החוזה הקיבוצי שהגן במשך שנות דור על עיתונאים – הולך ונעלם.

אין ויתור על הצורך והחובה להתאגד כדי לשרוד. ללמוד מניסיון משותף. לייצר כח בכל כלי תקשורת שמתיימר להעסיק עיתונאים. שמציג את עצמו כעיתונות. לייצר חוזים שגם אם אינם משוריינים אין הם מאפשרים פיטורין במסרון. ולא רק מפני שעיתונאי זכאי – כמו כל עוסק אחר – למשכורת שאינה משכורת רעב – אלא מפני שעיתונאי מפוחד הוא עיתונאי גרוע. למעשה – הוא לא עיתונאי.

תחושת הביחד שלהם כאן מייצרת אופטימיות זהירה. לא יותר מכך. המסר המקצעי יוניוניסטי ברור- יהיה הרבה יותר  גרוע לפני שיהיה טוב. אך עיתונות מקצועית תלמד לשרוד אחרי עידן הנייר. היא חיה ובועטת ברשת.

2 Responses to “הם לא מוותרים על המקצוע – גם בעידן הרשת”


  1. 1 קנולר 16 ביוני 2012 ב- 2:38 pm

    איך אמרת? שורקים באפלה

    • 2 בברגמו 3 בדצמבר 2012 ב- 10:33 pm

      האמת יש הרבה במשפט אחרון שלא ולאר רק בברגמו אלא גם בישראל. לטעמי יש המון עבודה ברשת, יש הרבה מה לעשות גם בישביל הכסף וגם בשביל סיפוק מקצועי. בלי לפגוע באף 1, אבל יש עיתונאים שבוכים ויש כאלה שעושים מילונים באינטרנט


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: