על תופעת "העיתונאי המדיח"


בעולם המלחמה בפשע ובמשפט הפלילי מוכרת תופעת "הסוכן המדיח": הצמדת סוכן המשטרה הסמוי אל העבריין תוך התחזות לשותף הפועל ליצירת עיסקה עבריינית. פעולה המביאה ללכידתו "על חם" של העבריין המועד.

אחת השאלות המרכזיות העולות בקרב המשפטי בין ההגנה לבין התביעה כאשר העבריין מובא לדין, גם בטיעונים לעונש, היא: האם היה האיש שעל הכוונת מבצע את העבירה גם אלמלא נפל בפח ההדחה.

עכשיו עולה לדיון ציבורי סוגיית "העיתונאי המדיח". להבדיל כמובן מן התחום הפלילי ,לא עלינו, ובהקבלה לדרכי פעולה עיתונאיות בזירה החברתית, הפוליטית-תקשורתית: עיתונאי שאיננו מסתפק בדיווח על נסיעות חברי כנסת או על פעילות אחרת שלהם לקידום עצמי כזה או אחר.

 הוא מדיח אותם לנסיעה לכאורה. נסיעה מפתה – אך חסרת חשיבות.  

כן, זאת כותרת טובה. זה סיפור חם. זאת חגיגה עיתונאית לראות את חברי הכנסת מתפתלים בהסברים שלאחר החשיפה כאשר זומנו לנסיעת שליחות שלא היתה אלא מלכודת עיתונאית בשיתוף סייען פרלמנטרי שהוא ח"כ מצטיין ובא מן הזירה העיתונאית.  

עשו כותרת של עמוד ראשון, פריים טיים או "עמוד הבית" בלשון הדיווח ברשת. נחשף גם הליך פרלמנטרי -אתי לוקה בחסר, בלשון המעטה, של קבלת החלטות. עד כאן – השג עיתונאי יצירתי למהדרין.

ועדיין – אני סבור כי אל לו לעיתונאי לחצות את הקו שבין סיקור לבין הדחה. ואחת הסיבות הטובות לכך היא שיש די והותר נסיעות לדווח עליהן גם מבלי לייצר תרחיש בדוי.

ב-17 שנות סיקור פרלמנטרי למדתי משהו על נסיעות של חברי כנסת והדיווח עליהן – וגם על עיתונאים שנילוו לנסיעות אלה. יותר מכך, אני מעריך כי על חלק מדיווחי על היקף הנסיעות של חבר כנסת זה או אחר – כולל יו"ר הכנסת – וחלקן בעוגת תקציב הכנסת, שילמתי מחיר  מקצועי שכל עיתונאי פעיל מכיר היטב.

מדובר בצינון מקורות. מדובר בהרחקה על אתר מן המעגל הקרוב של האיש עליו דיווחת כאלוף הנסיעות התורן. מדובר בהעברת סיפורים בלעדיים למתחרה שלך כ"עונש" על שהעזת. מדובר באיתות לבכירים במערכת שלך שיש תג מחיר לסיקור שאיננו מחמיא.

ואל תצפה להתלוות לנסיעה פרלמנטרית בעתיד. ואל תתפלא אם עמיתך לסיקור בעיתון המתחרה שנוסע עם הנבחר יביא סיפור בלעדי.

עד כאן – סיקור עיתונאי כשר בכשרות רבנות. ואין כאמור מחסור בדיווחים. נסיעות של חברי כנסת הן חלק חשוב, מקובל ומשמעותי מעבודתו של הנבחר במסגרת קשירת והידוק יחסים עם פרלמנטים, תקשורת, קהילות יהודיות.

אל לא מעט נסיעות של שרים בכירים, ראשי ועדות בכנסת ויו"ר הכנסת הוזמנו ונלוו לאורך השנים גם עיתונאים.  יש עניין להביא את בשורת פועלו של הנוסע גם בשידור חי.

מעבר להבאת המסר הישראלי, חברי כנסת לומדים רבות במהלך נסיעות אל פרלמנטים וכנסים בינלאומיים. יוצאים לטבילת אש חיונית ולא אחת בזירה עוינת, מבינים מקרוב את אתגרי ההסברה של מדינה במצב לוחמה מתמשך.

וכשר גם בכשרות בד"צ ירושלמי לבצע בחינה עיתונאית מדוקדקת בסוגיות כגון כמה כוכבים היו לסוויטה במלון המארח, האם חרגה הנסיעה הזאת מתקציבה, מי נלווה אל הנוסע, האם היו אירועים חגיגיים יותר וחגיגיים הרבה פחות בשעות שלאחר הפגישות הרשמיות. (נסעו לסעודה בשבת או לא נסעו בשבת? היה קזינו?)

במערכת "ידיעות אחרונות" שבשליחותה סיקרתי את הכנסת אהבו דיווחים על הנבחרים המעופפים כולל נסיעותיו של יו"ר הכנסת דאז ראובן ריבלין. נהגו לצרף לחומר כזה איור של מטוס רחב כנפיים וצילומי דיוקן של "אלופי המיילג'" שהושתלו, מחייכים, בחלונותיו.

אין עיתונאי ראוי לשמו  שאיננו חותר להניח מקלדת, מצלמה ומיקרופון  על "סיפור חם".  חלק מן הדי. אן. איי העיתונאי: לחשוף. להוריד את מסכת התדמית שיוצרים דוברים. ואם מעל נבחר ציבור – על אחת כמה וכמה.

אך הדחה לנסיעה שלא היתה היא חציית  קו.

לטעמי – קו שאין לחצות  אותו.

0 Responses to “על תופעת "העיתונאי המדיח"”



  1. להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s





%d בלוגרים אהבו את זה: