"הקשבתי לדוברים קשב רב – שמעתי בדבריהם את עומק הפגיעה של חוק הלאום בעדה הדרוזית". דברי נשיאת מועצת העיתונות שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר לאחר מפגש עם בדלית אל כרמל עם חברי מועצת דלית אל כרמל ובראשם ראש המועצה, העיתונאי הוותיק רפיק חלבי. הייתי שם עימה כחבר נשיאות מועצת העיתונות ואיתי גם צאגה מלקו ושייקה קומורניק, חבריי לייצוג במועצה של אגודת העיתונאים בירושלים.
זה היה מפגש כנה. כאוב. המארחים לא הסתירו את רגשותיהם. בדרך אל מקום המפגש במסעדת "המטבח של נורה" עברו חברי מועצת העיתונות ברחובות מרכזיים בדלית אל כרמל התוססת, ראו את דגלי ישראל והדגל הדרוזי מונפים אלה לצד אלה במקומות רבים ועל בתי עסק.
אך היה ברור למבקרים כי תחושת הביטחון המלא בברית– גם ברית דמים – בין העדה הדרוזית לבין הציבור היהודי בישראל עברה בקרב המארחים טלטלה קשה. נפגעה תחושת השיוויון
"יש לנו פסיקה של בית המשפט העליון אך אין לנו חוקה וזה מצער מאד", אמרה נשיאת המועצה דליה דורנר לנכבדי העדה, חברי מועצה, עורכי דין, מובילים חברתיים ואנשי רוח ועסקים. "אם פעם תהיה לנו– אתם תהיו יותר שקטים וגם אני".
הדגישה נשיאת המועצה: "מועצת העיתונות אינה גוף פוליטי אך חשנו צורך לבוא לכאן לדלית אל כרמל ולגלות סולידריות עם קבוצת מיעוט פגועה, העדה ונבחריה – ולהביא את דברם אל הציבור הישראלי. בדמוקרטיה – דעת קהל חשובה. נביא את תחושת המועקה הקשה שחשנו כאן בקרב אזרחים של מדינת ישראל – אל הציבור הישראלי הרחב".
התחושה בקרב האורחים והמארחים גם יחד היתה כי במוקדם ובמאוחר יגיע חוק הלאום אל בית המשפט העליון וייבחן גם לאור עקרונות מגילת העצמאות.
אחד הדוברים דיבר על "תחושת נבגדות". אחת הדוברות הדרוזיות על "תחושת ניתוק מן החלום הישראלי". תחושה שהותירה צלקת. אולי צורך בהגדרה מחדש. מי אנחנו כאן במדינת היהודים. למה עוד נוכל לצפות – או לא לצפות.
המחנכת ח'וזאמה חלבי-והבה (בצילום) סיפרה על תחושות מרירות ושאלות קשות גם בקרב בני הנוער כפי שהן עולות במסרים בקבוצות שיח שלהם ברשת ועל האתגר החינוכי הניצב מול הכאב שפרץ כלבה רותחת.
לשאלה האם "תיקון" בנוסח החוק שיתייחס אך ורק לבני העדה הדרוזית בלבד אכן יאחה שברים ענה רפיק חלבי כי "לא מתקנים עוול אחד בעוול אחר".
אחרים אמרו ש"עמך" בעדה סוברים אחרת.
דוברים אחרים, פגועים לא פחות, דיברו על המרחב שהותירה להם ולתחושת הישראליות שלהם מגילת העצמאות בהבטחתה לשיוויון מלא– ועל מה שראו כשלילתה עתה בחוק הלאום.
קירות "המטבח של נורה" היו מעוטרים גם בעיטורי הצטיינות של בני העדה הדרוזית שתרמו רבות לביטחון ישראל. חלק מן הדוברים הזכירו קרובים שהגיעו לעמדות פיקוד בכירות. אחרים דיברו על צעירים מבני המשפחה העומדים לפני גיוס ועל הרצון שלהם לתרום כמיטב יכולתם לביטחון ישראל.
אחרים ביקשו שלא לעטוף את הישראליות והזכות לשיוויון שלהם כאזרחים אך ורק במדים. בנימה מרירה שללו הצעות ל"תיקון" הפגיעה רק בהבטחות לשיפור זכויות במקרקעין ובנייה, במשאבי פיתוח.
המסר העיקרי היה צורך בהחזרת תחושת שיוויון. מסר שחברי מועצת העיתונות המבקרים הזדהו עימו, הודיעו על נכונות להביא אותו גם לדעת הקהל, כל אחד בתחום עשייתו בתקשורת.
אחד מחברי מועצת העיתונות למארחים: הקשבתי לכל מילה שלכם. הרגשתי כמו בבית.
כ-17,000 תושבים בדלית אל כרמל. סוגיות של התרי בנייה, תעסוקה, תקציבי פיתוח – העסיקו ומעסיקים אותם. אך מעל ומעבר לכך – עמד בשיח הרצון לדעת ולחוש כי הישראליות של העדה הדרוזית אפשרית במדינת היהודים.
ישראליות מלאה. שווה.
כך הם דיברו במרירות ובכאב מול חברי מועצת העיתונות – הם – נכבדים, מנהיגים, אנשי רוח, קצינים קרביים בעברם, בנות ובני העדה הדרוזית בדלית אל כרמל:
"תמצאו בעדה הזאת ובמנהיגותה גם מפקדי גדודים וחטיבות וגם אנשי היי-טק. זהו דור ישראלי. לכן העלבון שלי כל כך גדול".
"אם אני אח שלך – אל תעליב אותי ותעמיד אותי כמי שאינו מבין מה קורה. חוק הלאום היה סטירה בפני. אמר לי שאני אחר".
"היום אני לא יכול להרגיש ישראלי. החוק הזה אומר לי – מהיום אתה ישראלי סוג ב'".
"בגין מתהפך בקיברו. אנחנו רוצים ברית שווים. על מה אנחנו נלחמים כאן? על הישראליות שלנו".
"אני יותר ישראלית מישראלים רבים. הפכו אותנו לפלאשמורה. נגמר החלום על השיוויון. ניתקו אותנו ממנו".
"צעירים אומרים בשביל מה להתגייס אם זאת לא המדינה שלנו".
"אני מאמין בשופטי בג"צ. אם הם לא יבטלו את החוק יישאר כתם שחור ועל הישראליות שלי אף אחד לא יכול לערער. הדגל שלי הוא הדגל הישראלי. לא דגל פלשתין".
"ראש הממשלה נתן לנו סטירה שאיחדה אותנו".
"כואב לי שהמנהיגות הישראלית לא יכולה לחבר את הישראליות שלנו ליהדות שלכם. לא נזלזל בתמיכה שהדרוזים זכו לה בציבור הרחב אחרי שהחוק עבר".
חיים שיבי 
0 תגובות to “לקחו לה את החלום”