הרגעים של היד המושטת לעזרה

את המילים הבאות כתבתי לעיתון הנפוץ ביותר בשכונת מגורי- הגבעה הצרפתית בירושלים. כתזכורת גם לעצמי שבסערת הקרע והשיסוי מבפנים וגל טרור מבחוץ – יש גם רגעים של ביחד ואפילו קרוב לבית.

***

אנחנו כולנו בימי הטוויטר, פייסבוק, וואטסאפ. גם בשיח השכונתי הער מסביב לשעון.
והוא מלמד הרבה: היכן נפער בור מסכן נהגים בדרך. בור שהפך בגשם לבריכה. אולי כי פועלי שיפוץ התשתיות הנמשך פתחו-סגרו-פתחו את הכביש.
מה היה האיום הבטחוני האחרון ונקווה שלא בא מן הכפר השכן שאנחנו לא קופצים אליו לשיח רגוע על מצב המרחב עם מטעמים על האש, חומוס. אפילו לא לקפה.
אך יש בשיח  רגעים שמדברים אלי יותר. מביאים את רוח הביחד והרצון לעזור לשכן:
קשישה נראית על כסא גלגלים לבדה בחוץ, בקור.
למה? האם ננטשה? איבדה התמצאות ?מה עושים למענה ואיך פועלים עכשיו ומהר.
אין חשמל? קר? גם מיטה חמה מוצעת למי שמנסה לעבור בשלום לילה קפוא.
כן, יש תגובה אפילו אם חתולת בית (או רק כניסה) יצאה לסיבוב הלילה שלה ולא חזרה בבקר.
היכן היא השובבה? מי ראה אותה?
סליחה…גם כלב כמובן שנראה משוטט עם פירוט רחוב, כולל צילום.  מי יודע של מי הוא? ואולי לאמץ?
ומי יכול להמליץ על מסעדה קרובה? לתרום ציוד מחמם חורף לסטודנטיות? ציוד למשפחת פליטים נזקקת?
ויש תמיד מענה. יש יד מושטת לעזרה  ולא במילים בלבד. במעשים.
זאת היא היד שהופכת את הגבעה הצרפתית לבית של כולנו.
בית חם – גם בחורף.