Archive for the 'תקשורת' Category

העיתונאים באירופה, טראמפ – ואנחנו

האיגודים המקצועיים של העיתונאים באירופה נגד טראמפ

אך כשמדובר במזרח התיכון- יש בהם כאלה השוכחים ערכי יסוד עיתונאיים

 

חיים שיבי, בוקרשט

יצאתי עם אורה עריף כץ לבוקרשט בירת רומניה לייצג שם את אגודת העיתונאים בירושלים בכנס השנתי של איגודי העיתונאים באירופה – EFJ .

היה רגוע  שם מדי בכל הקשור לזירה המזרח תיכונית. אינני זוכר כנס שבו לא ניטש מאבק תדמית בין ישראלים לבין פלשתינאים. אך הפעם לא ראיתי הכנות להודעת גינוי כלשהי לישראל, הכנס היה עסוק בדונלד טרמפ.

רגוע מדי. אמרתי לאורה: אני מרגיש שזה יבוא. וזה בא.

הם אינם מאוחדים בכל, נציגי האיגודים המקצועיים של העיתונאים באירופה. אך הם מאוחדים לפחות בגיזרה אחת של קרב ההישרדות של התקשורת בעידן פייסבוק: זאת שמול נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

וכך קובעת הצעת ההחלטה שהתקבלה ללא מתנגדים במהלך דיוני הכנס:

"הוא אומר על העיתונאים שהם גדולי הכזבנים בתבל, הוא מתאר אותם כאויבי האומה. הוא אינו מעניק זמן שאלות לעיתונאים במסיבות עיתונאים. הוא פוגע בכתבי הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט כמו גם בשדרי רשתות הטלוויזיה. הוא מאשים את התקשורת ביצירת פייק ניוז אך אינו מציב  מידע שונה המזים את המידע שמביאה התקשורת.

ולכן, מחליטה הועידה השנתית של איגודי העיתונאים באירופה המתכנסת עתה בבוקרשט, רומניה כי היא מצהירה על התנגדות מוחלטת להתנהלות הנשיא טראמפ מול תקשורת שאינה אוהדת אותו. זאת תוך גילוי בערות באשר לחשיבותה של עיתונות חפשית בדמוקרטיה. אנו מזכירים לנשיא שהיתה זאת עיתונות חוקרת שהביאה לסיום עידן ניקסון בעקבות חשיפת פרשיית ווטרגייט ב-1974.

חברי הפדרציה האירופית של איגודי העיתונאים מצהירים על הזדהות עם העיתונאים האמריקנים תחת מתקפה נשיאותית. אנו מעודדים אותם להמשיך בסיקור ביקורתי כיאה לעיתונות חפשית בדמוקרטיה. אנו מביעים התנגדות נחרצת ללחצים פוליטיים המובילים להכוונה נשיאותית פופוליסטית מן הבית הלבן שיש בה כדי לפגוע בעיתונות ובעיתונאים בעולם כולו".

לא, הוא איננו חביב התקשורת – גם לא באירופה.

EFJ 2017 ANNUAL MEETING_Fotor.jpgהדיונים נמשכו. הכנס עמד להסתיים. ואז נטל נשיא האיגוד האירופי מוגן בלישרד (דנמרק)  את המיקרופון והקריא הודעה ארוכה של האיגוד הפלשתינאי בגנות ישראל וההתעמרות בתקשורת הפלשתינאית. והראיה: מעצר של עיתונאי פלשתינאי בדרכו לועידה.

ביקשתי את המיקרופון כדי לומר לצירים כי למיטב ידיעתי זהו סיפור מן השנה שעברה הממוחזר עתה שוב, לומר שאנו מציעים כל שנה מחדש קו אדום של עזרה הדדית בין עיתונאים ישראלים לעיתונאים פלשתינאים. כשהם מסכימים לכך במהלך כינוסים בינלאומיים הם מכחישים את הסכמתם בשובם לרמאללה. נשמע טוב באירופה. לא נשמע טוב בבית.

אלא שהנשיא מוגן סירב להעניק לי את זכות התגובה. סגנו אמר לי בבקר שאחרי שרבים סברו כי זאת טעות. סברו אך לא פצו פה.

כתבתי למוגן מכתב גלוי שהופץ בין צירי הכנס:

"לאורך שנים תמכתי בהשתתפות פעילה של נציגי האגודה בקהילת העיתונאים האירופית. סברתי שהאיגוד האירופי יוכל לבנות גשר של אמון בין עיתונאים כדי לסייע להם במשימה משותפת: לדווח מה קורה בשטח.

היום כאשר סרבת לתת לי מיקרופון כדי להגיב הרגשתי שאולי היתה זאת אשליה. עיתונות היא בעניין של הבאת האמת ככל שניתן להשיגה. כדי להשיג אותה יש לנהוג ביושרה, לפנות למספר רב ככל האפשר של מקורות, להצליב מידע. גם לבקש תגובה למסר ממי שעלול למצוא את עצמו נפגע.

אם יש עיתונאי פלשתינאי הזקוק לסיוע כדי להגיע ליעד זה – נסייע לו אם יפנה. אם יש טענה פלשתינאית מדוע לא התבקשה תגובתנו כדי שנוכל ללמוד את הפרטים ולהגיב. והרי הבאת כל המידע האפשרי בעימות הוא בנשמת המקצוע שאנו כולנו כאן כדי להגן עליו.

זאת גם זאת: קשב לאחר, הימנעות מסיסמאות, נכונות להבין בפתיחות גם מסרים סותרים ואת המסתתר מאחוריהם – זאת עיתונות שאני כאן כדי לשמר את ערכיה. אמשיך לעשות זאת בכל זירה אפשרית – אך אחרי היום – ללא ציפייה לידך המסייעת".

בצילום: רגעים במהלך הכנס

קרל ברנסטין ועיתונות בעידן פייסבוק

הכנסים של מועדון העיתונות במשכנות שאננים בירושלים מביאים לבירה פעילים בזירה התקשורתית מכל רחבי העולם. עיתונאים כמו גם דוברי ממשל. בכנס שהתקיים בימים אלה בנושא חופש עיתונות היה גם כוכב שהביא השראה לדורות של עיתונאים חוקרים: קארל ברנסטין מן הצמד וודוורד וברנסטין, חושפי פרשת ווטרגייט שהונצחו בסרט שהיה ציון דרך – "כל אנשי הנשיא".

carl 3_Fotor

נאומו חשף מיד את הדי. אן. איי העיתונאי שלו: ישיר. עתיר ניסיון. חי את ההגדרה של הייעוד העיתונאי ומתמצת אותה במשפט מפתח אחד: להביא את תמונת המצב כמות שהוא בדיוק המירבי האפשרי. וכדי להשיג את הדיוק המירבי האפשרי זקוק העיתונאי לנחישות וחריצות של איסוף המידע והצלבתו ובדיקת המקורות שלו.

הניו-ג'ורנליזם יאמר לנו שהמשימה אבודה מראש. כל אחד והראש שלו. כל אחד והאמת שלו. אך ברנסטין ורבים שהלכו בדרכו ישיבו שגם אם יש דרכים רבות לדווח – עובדות הבסיס של דיווח עיתונאי יכולות להיות קרובות מאד למציאות – או שאינן כאלה. בדוקות ביסודיות – או לקוטות מן הרשת.

היתה הסכמה כללית בערב הפתיחה של הכנס בהנחיית אורי דרומי העומד בראש מועדון העיתונות בירושלים: דוקא בעידן הרשת, ועוד יותר מבעבר בימים אלה שבהם כל גולש הוא גם מדווח – יש חשיבות רבה לדיווח עיתונאי חוקר. נוכחותה הפעילה בכנס של העיתונאית מן השורה הראשונה של התקשורת בישראל, אילנה דיין, היתה תזכורת למי שזקוק לה: המסורת של עיתונות חוקרת ללא פשרות – נמשכת.

שאלתי את ברנסטין האם התאגדות של עיתונאים ופעולה משותפת להענקת ביטחון תעסוקתי לעיתונאי היא ערובה, מניסיונו שלו, לחיזוק כח העמידה של המדווח בפני לחצים של "בעל הבית". בין שהוא בא ממרחבי ההון או ממרכזי השלטון. ברנסטין השיב כי היה שם בעצמו באיגוד עיתונאים בתחילת דרכו ויש בכך כמובן כדי לתרום – אך אחוז המאוגדים במועסקים בכלל ובתקשורת גם כן ברחבי ארצות הברית אינו גדול ונמצא בירידה.

atar carl_Fotor

חלק מן השיח המרתק של דוברים מן הארץ ומחו"ל עסק בעידן טראמפ והאשמותיו בדבר "פייק  ניוז". מציאות חדשה שלא מן הנמנע שתחזיר את תודעת הצורך הקיומי לפעמים בהתאגדות גם לזירת התקשורת האמריקנית. 

עיתונות ומה שנותר ממנה – ועכשיו: טיפול בהלם

פרשת ביבי-נוני, עם החשיפה החלקית ככל שתהיה, היה בה כדי לגרום עצב, הלם, תדהמה לאלה שבחרו במקצוע העיתונות כשליחות חיים.

לנגד עיני הרבים בתקשורת העושים את שליחותם נאמנה תוך דבקות בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות החל אמון הציבור בעיתונות ומה שנותר ממנה – לקרוס. 

עיתונאים תובעים ובצדק הגנות וחיסיון על מנת שיוכלו לעשות את שליחותם. להגן על מקורות. לחשוף. להוריד מסכות ולא לאפר.

מי יעניק להם הגנות באווירת כולם בשוק תן-קח? המחוקק שצבר מטעני קיפוח/מרירות/פינוק – מחקו את המיותר?

אך בתוך הסערה יש גם מסר של תקווה. של התחדשות והבנה חדשה של חוקי המשחק. יתכן שהמקצוע הזה ייצא מחוזק דוקא מן הצומת בה מצא את עצמו השבוע – זאת של להיות או לא להיות.

ראשית, קולו של עיתונאי שיעז לזעוק בקול רם, תחילה בחדרי המערכת שלו עצמו, כי מכופפים את הסיפור שלו בהטייה למען כח פוליטי או עיסקי – יגלה שהקשב למחאתו גדל.

המציאות הובנה והוטמעה. הוא לא ייתפש כמי שמתעקש על זוטות, לא יודע לעבוד בצוות, לא יודע לקבל מרות. ואם במערכת שלו לא יהיה קשב אך יהיה איום בפיטורין, סטטוס בפייסבוק עשוי לייצר תפנית. אף עורך לא רוצה שהמיתוג העיתונאי שלו יתפוגג בתוך יממה.

עורכים ישתדלו יותר להגן על טכסט של כתב עיקש שאינו מבין רמזים. הבכירים ייזהרו יותר שלא לקבור תחקיר. והאמירה של מועצת העיתונות לדורותיה לפיה תקנון האתיקה שלה הוא הבידול הקיומי העושה את כל ההבדל בין תרבות השיימינג ברשת לבין עיתונות מקצועית ואמינה – תיתפש כעכשווית מאד.

מן השבוע הזה, הקריאה ליישום אתי מלא של חובות ומצוות עשה או אל תעשה בתקנון האתיקה – חדלה להיות ציוץ נוסטלגי של ותיקי העיתונות המודפסת מן העידן שאיננו עוד.

היא המתכון להמשך קיומה של עיתונות חפשית בישראל. הכתובת חדה יותר על הקיר. בבתי ספר לעיתונות שבהם עדיין נותרו תלמידים המחפשים את עתידם במקצוע. על מסכי המחשב במערכות אתרי חדשות מודפסים או און ליין.

או שזאת תהיה עיתונות אתית ראויה לשמה  – או שהיא תחדל להתקיים כמקצוע. 

למכור או לא למכור? (את עצמך)

האם גם במציאות התעסוקתית נטולת הביטחון במקצועות התקשורת יכול עיתונאי פעיל בזירה הפוליטית לשמור על נאמנות מלאה לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות ולמלא את תפקידו ללא הטיה וקבלת תכתיב מלמעלה?

על פי ניסיוני הצנוע – הוא אכן יכול. יש מחיר – אך ניתן למזערו ואף לעמוד בו.

7 כללי הישרדות בשטח לוחמה ותחרות.

  1. אל תנסה לאותת לבעל הבית שאתה מבין אותו, את מצוקתו, את גחמותיו, את רמזיו. המחיר נסבל: לא תהיה במעגל הפנימי מאד הסובב אותו.
  2. אל תאותת למקורות שלך שאתה נושא את עיניך לנחיתה רכה בלשכתם כדובר או כיועץ תקשורת. דיל שכזה באשר לעתיד של מעבר מעיתונות לדוברות ויחסי ציבור אפשרי בעודך כותב על המקור, מפרגן לו, מבצע עימו שורת עיסקות נמשכת של סיקור אוהב.
  3. בקרב הבלתי פוסק עם אלה שיאמרו לך כי אין עיתונות אובייקטיבית והיא מטבע ברייתה מוטה – ואם כבר מוטה אז מדוע לא לטובת אנשי שלומנו – אמור לבעלי המסר כך:

נכון, כולנו מגיעים אל המקצוע החיוני כל כך לשמירת הדמוקרטיה כשאנו נושאים מטען אישי. אך מאמץ מודע להביא את כל הקולות בהגינות ובאחריות הוא חלק מחובתו של עיתונאי מדווח. ציווי מקצועי ראשון במעלה. קל יותר לכתוב מהבטן. חובה להתאמץ יותר.

  1. אל תצטרף לשורות הדור הצעיר במפלגה. אל תכשיר את הקרקע אך ורק כדי לבצע נחיתת פתע שאינה מפתיעה איש ברשימת מועמדים זאת או אחרת לכנסת. רוצה להיות חבר כנסת – זה מבורך. תתאפק עד תום הגילגול העיתונאי בחייך.
  2. ייצר חיסון מפני עיסוי אגו. ראש הממשלה/שר הביטחון/יו"ר הכנסת או ראש האופוזציה הזמין אותך לשיחה בבית קפה ירושלמי? סיפר לך שלפעמים כשמנצחים השמים הם הגבול? אל תתרגש. היום אתה מבוקש. מחר פחות. התנודות החדות בשווי במניות הקידום בבורסה הפוליטית מפתיעות לעיתים אפילו את הפוליטיקאים עצמם.
  3. אל תוותר על מאמץ להבין מקרוב את האדם שאתה מסקר בסביבתך הפוליטית – גם במערכת שלך. לחפש את התשובה לשאלה מה מניע אותו. להבין את מרכיביה של מנהיגות. היכולת לומר – לא. היכולת לנוע נגד הזרם. היכולת לשרוד גם בכפור של הטבות וקידום.
  4. נכון שאין בחינות רישוי והסמכה למקצוע העיתונות. לא כעורך הדין – עיתונאי נושא במקצוע חפשי יותר. אך גם כבעריכת דין, עיתונאי נושא עימו צופן תכונות וערכת אופי המייחדת אותו באשר להתאמתו ליעד בו בחר. הוא חייב להסיר מסכות – הוא איננו מאפר. הוא חושף.

אם אין לך את זה – בחר ביחסי ציבור.

"הוא משדר תעמולה בנוסח גבלס (בהבדל אחד)"

האם הסתייגות מכתיבה אלימה רצופת ביטויי שינאה מחלישה או מחזקת את התקשורת החפשית? ועוד יותר כך – כאשר היא באה משורות מקצוע העיתונות עצמו או אלה האמורים או מתיימרים להגן עליו?

תקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע בסעיף המהותי הראשון שבו  כי "עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדוייק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות".

מה הוא פרסום הוגן של דעות? הפרשנות מן הסתם רחבה מאד.

האם ניתן לאכוף סעיף שכזה?

המציאות מוכיחה שזאת משימה כמעט בלתי אפשרית.

המתון אינו "מוכר". האלים מוצא כותרת. ועדיין, זהו המצפן העיתונאי שמאיר לפחות את דרכם של אלה הרואים בעיתונות מקצוע עוצמתי אך מחייב איפוק, ריסון, הוגנות.

שלא במפתיע, דוקא נוכח ירידת השפעתה וכוחה הכלכלי של העיתונות המקצועית בעידן השיימינג הפרוע ברשת, מנהלים עתה איגודים מקצועיים באירופה מסע של קריאה להימנעות מביטויי שינאה.ׁ (הכרזה למעלה – מתוך אתר הפדרציה האירופית של איגודי העיתונאים).

המגמה היא לייצר ולהטמיע את ההבדל המהותי בין כתיבה אישית מתפרצת בפייסבוק, ברשת או בבלוג לבין דיווח מקצועי או הבעת דיעה בעיתון שיש בו מסורת עריכה, בדיקת עובדות, לשון שאינה מביאה להסתה.

הקריאה לאיפוק בניסוח באה בימים בהם מהגרים, השונה, האחר בלבושו ובצבע עורו  – הופכים למטרה חשופה וקלה יותר. היכולת להצית אש זרה הגוררת אלימות – הולכת וגוברת. השיח ברשת פתוח למסר של "אנחנו והם" – ואנחנו אמורים לפעול כדי ש"הם" יחזרו או יוחזרו לפינתם.

המסר העיתונאי מקצועי הוא שיש צורך אמיתי ודמוקרטי גם בעידן השיח הזה בעיתון, אתר חדשות מקצועי ברשת, תחנת שידור או ערוץ טלוויזיה השומרים בקפידה על דיווח הוגן ומרוסן. כך בהבעת דעה או בהבאת תמונת מצב מן השטח.

לא רק כדי ליצור בידול. כדי לשרוד כמקצוע שנתפש ברשת – ומצא את קולו מחדש. כזה שמושך אל שורותיו דור צעיר של עיתונאים המאמין בחשיפה, בהסרת מסכות, בקריאה לילד בשמו – בצד בדיקת נתונים והודעות לתקשורת.  בקבלת תגובה ועוד יותר כך ממי שעלול להיפגע מדיווח, בהשוואת מקורות, בשמירה והגנה על מקורות, בחשיפת שחיתות או הצבעה על מחדל.

כך לגבי הטאלנטים ובעלי הטורים האישיים. כך לגבי הרפורטר המדווח מן השטח. גם כאשר המחיר הוא צינון מפרסמים, התרחקות ממעגל מקורבים בעלי השפעה, אפילו זעם השלטון.

בפולין החליטו השלטונות כי עיתונאים (לא נחמדים) לא יורשו להיכנס לבניין הפרלמנט. כמה נח למחוקק.

האם יפרוץ שם גל מחאה המוני או שרק עיתונאים יפגינו בפתח?

תלוי לא מעט גם בתשובה לשאלה האם הציבור הרחב מעריך  שבעידן המידע ברשת, אפשר גם בלעדיהם.

על תופעת "העיתונאי המדיח"

בעולם המלחמה בפשע ובמשפט הפלילי מוכרת תופעת "הסוכן המדיח": הצמדת סוכן המשטרה הסמוי אל העבריין תוך התחזות לשותף הפועל ליצירת עיסקה עבריינית. פעולה המביאה ללכידתו "על חם" של העבריין המועד.

אחת השאלות המרכזיות העולות בקרב המשפטי בין ההגנה לבין התביעה כאשר העבריין מובא לדין, גם בטיעונים לעונש, היא: האם היה האיש שעל הכוונת מבצע את העבירה גם אלמלא נפל בפח ההדחה.

עכשיו עולה לדיון ציבורי סוגיית "העיתונאי המדיח". להבדיל כמובן מן התחום הפלילי ,לא עלינו, ובהקבלה לדרכי פעולה עיתונאיות בזירה החברתית, הפוליטית-תקשורתית: עיתונאי שאיננו מסתפק בדיווח על נסיעות חברי כנסת או על פעילות אחרת שלהם לקידום עצמי כזה או אחר.

 הוא מדיח אותם לנסיעה לכאורה. נסיעה מפתה – אך חסרת חשיבות.  

כן, זאת כותרת טובה. זה סיפור חם. זאת חגיגה עיתונאית לראות את חברי הכנסת מתפתלים בהסברים שלאחר החשיפה כאשר זומנו לנסיעת שליחות שלא היתה אלא מלכודת עיתונאית בשיתוף סייען פרלמנטרי שהוא ח"כ מצטיין ובא מן הזירה העיתונאית.  

עשו כותרת של עמוד ראשון, פריים טיים או "עמוד הבית" בלשון הדיווח ברשת. נחשף גם הליך פרלמנטרי -אתי לוקה בחסר, בלשון המעטה, של קבלת החלטות. עד כאן – השג עיתונאי יצירתי למהדרין.

ועדיין – אני סבור כי אל לו לעיתונאי לחצות את הקו שבין סיקור לבין הדחה. ואחת הסיבות הטובות לכך היא שיש די והותר נסיעות לדווח עליהן גם מבלי לייצר תרחיש בדוי.

ב-17 שנות סיקור פרלמנטרי למדתי משהו על נסיעות של חברי כנסת והדיווח עליהן – וגם על עיתונאים שנילוו לנסיעות אלה. יותר מכך, אני מעריך כי על חלק מדיווחי על היקף הנסיעות של חבר כנסת זה או אחר – כולל יו"ר הכנסת – וחלקן בעוגת תקציב הכנסת, שילמתי מחיר  מקצועי שכל עיתונאי פעיל מכיר היטב.

מדובר בצינון מקורות. מדובר בהרחקה על אתר מן המעגל הקרוב של האיש עליו דיווחת כאלוף הנסיעות התורן. מדובר בהעברת סיפורים בלעדיים למתחרה שלך כ"עונש" על שהעזת. מדובר באיתות לבכירים במערכת שלך שיש תג מחיר לסיקור שאיננו מחמיא.

ואל תצפה להתלוות לנסיעה פרלמנטרית בעתיד. ואל תתפלא אם עמיתך לסיקור בעיתון המתחרה שנוסע עם הנבחר יביא סיפור בלעדי.

עד כאן – סיקור עיתונאי כשר בכשרות רבנות. ואין כאמור מחסור בדיווחים. נסיעות של חברי כנסת הן חלק חשוב, מקובל ומשמעותי מעבודתו של הנבחר במסגרת קשירת והידוק יחסים עם פרלמנטים, תקשורת, קהילות יהודיות.

אל לא מעט נסיעות של שרים בכירים, ראשי ועדות בכנסת ויו"ר הכנסת הוזמנו ונלוו לאורך השנים גם עיתונאים.  יש עניין להביא את בשורת פועלו של הנוסע גם בשידור חי.

מעבר להבאת המסר הישראלי, חברי כנסת לומדים רבות במהלך נסיעות אל פרלמנטים וכנסים בינלאומיים. יוצאים לטבילת אש חיונית ולא אחת בזירה עוינת, מבינים מקרוב את אתגרי ההסברה של מדינה במצב לוחמה מתמשך.

וכשר גם בכשרות בד"צ ירושלמי לבצע בחינה עיתונאית מדוקדקת בסוגיות כגון כמה כוכבים היו לסוויטה במלון המארח, האם חרגה הנסיעה הזאת מתקציבה, מי נלווה אל הנוסע, האם היו אירועים חגיגיים יותר וחגיגיים הרבה פחות בשעות שלאחר הפגישות הרשמיות. (נסעו לסעודה בשבת או לא נסעו בשבת? היה קזינו?)

במערכת "ידיעות אחרונות" שבשליחותה סיקרתי את הכנסת אהבו דיווחים על הנבחרים המעופפים כולל נסיעותיו של יו"ר הכנסת דאז ראובן ריבלין. נהגו לצרף לחומר כזה איור של מטוס רחב כנפיים וצילומי דיוקן של "אלופי המיילג'" שהושתלו, מחייכים, בחלונותיו.

אין עיתונאי ראוי לשמו  שאיננו חותר להניח מקלדת, מצלמה ומיקרופון  על "סיפור חם".  חלק מן הדי. אן. איי העיתונאי: לחשוף. להוריד את מסכת התדמית שיוצרים דוברים. ואם מעל נבחר ציבור – על אחת כמה וכמה.

אך הדחה לנסיעה שלא היתה היא חציית  קו.

לטעמי – קו שאין לחצות  אותו.

מבחן קריאות המואזין

קריאות המואזין המעיר אותי עם שחר ובעוצמה שלא שמעתי כמוה לאורך 30 שנות מגורים בירושלים שחוברה לה יחדיו הפכו להיות מקרה מבחן מובהק.

 אפשר לקחת את האללה הוא אכבר אל תהום ההסתה הבין-דתית. לגרור את המואזין וקולו  למעגל אלים מילולית- ולא רק – של התססה ועימות שנועד לייצר גל טרור.

זאת הדרך הקלה יותר, הצפויה יותר, ויש כאלה שעומדים בתור.

שמעתי את  תגובתה של ח"כ חנין זועבי. הבנתי, לצערי אך לא להפתעתי, היכן ניצבת נוטרת האיסלם.

אפשר להפוך את העימות הטעון שבדרך להוכחה שהידברות אפשרית אם בונים אותה על מסד של אמון באיכפתיות הדדית לגורל הזולת.

מה שמפריע ופוגע בשכני אמור להוציא אותי משלוותי. מה שמפריע לי אמור לעניין את שכני. אם לא להפריע לו לפחות להניעו לחפש דרכים כדי למזער את היקף הפגיעה בי.

כך חיים יחד. רק כך חיים יחד. אף אחד לא רוצה להשתיק את המואזין על הבקר. אך על עוצמת הרמקולים הנושאים את קולו אפשר לקיים דיון. משא ומתן. אם רוצים בחיים משותפים. אם מבינים שנגזר עלינו לחיות יחד – קרובים. קרובים מאד.

היתה לי זכות לראות מקרוב כיצד אפשר לקיים הידברות בין קהילות לאורך דרך ההתנגדות המשותפת לגבעה הצרפתית ולכפר עיסאוויה להקמתה של מטמנת פסולת בניין בסמוך לכפר ולשכונה.mat-moazin-77

לא שאלנו איש היכן הוא ניצב על המפה הפוליטית. לא תבענו הצהרת כוונות. הסכמנו אך ורק על כך שמטמנת פסולת בניין תהיה מהלומה לאיכות החיים ופגיעה משמעותית בזכותנו לנשום אוויר הרים צח. זה הספיק ליצירת בסיס לפעולה. לשינוי.

אני מוכן להמשיך לשמוע את קול המואזין אם אצא למרפסת. לא רוצה אותו בחדר השינה. אני מסרב לוותר על תקווה כי הידברות ושיח יכולים לייצר התחלה של שינוי עוצמת הרמקולים.

 המסר הוא זה הפותר סיכסוכי שכנים בבית משותף: אני לא בבית שלך. אתה לא בבית שלי. אנחנו בבית משותף גם אם לא הסכמנו על גבולותיה של כל דירה ודירה. אפשר שנהפוך את חיינו לגיהנום. אפשר שנבנה יחד איכות חיים מבלי לוותר על תביעות. על תקווה. מבלי שנטאטא מחלוקת. או נפחד ממנה. או נהפוך אותה לחומר דליק ונפיץ.

חקיקה, אכיפה ושכנות ברת קיימא עם משטרה? כן, אך רק כתרחיש אחרון.  רק אם אין ברירה.

עדיין יש.